הכל התחיל לפני חצי שנה עת "חגגתי" יוםהולדת גדול מידי. למה המרכאות? כי ממש לא מצאתי סיבה לחגיגה. הייתי עצובה עד דיכאון (מכל מיני סיבות יום ההולדת רק הוסיף שמן למדורה), הודעתי לכל סובבי שלא יעיזו לחגוג לי שלא לדבר על להפתיע אותי במיני הפתעות (לא שיש סכנה כזאת אבל רציתי להיות בטוחה מעל לכל ספק) ובאופן כללי כל העסק פשוט דיכא אותי. באותו חודש חוגגים יחד איתי שני חברים טובים. כל שנה אנחנו מחליפים מתנות יום הולדת ( אפשר לראות מה שהכנתי להם כאן וגם פה ). לי לא התחשקה שום מתנה וגם הם לא היו במצב רוח לחגיגות. סיכמנו שתאריך זה באמת שרירותי ואולי עוד כמה חודשים יחזור לשלושתינו מצב הרוח ונחגוג לעצמינו. יש לי רעיון יותר טוב אמרה ד. " בואו נקבע באביב באמצע הדרך בינכם וביננו-איפושהוא באירופה לסופשבוע, זאת נראית לי אחלה דרך לחגוג" ואללה? סגרנו. עוד לא נולד מי שיכול לעצור את הזמן.... הימים נקפו, חשבנו על מקום, תאריך, מה רוצים לעשות ובתחילת מאי נפגשנו לנו בוינה המוזהבת לחגיגת ימי הולדת מרובעת (כי בנתיים זה כבר היה חודש מיום ההולדת של גבר הבית) .
וינה קבלה את פנינו בגשם אבל עם הבטחה לימים שטופי שמש שהתקיימה במלואה.
שוב לא יכולנו שלא להתפעל מכך שרכבת 'שלוש תחנות מטרו והליכה של 300 מ' הביאו אותנו משדה התעופה היישר למלון. אנחנו ישנו פה. מומלץ ביותר מבחינת המיקום והמחיר/למחרת בבוקר הקצנו לשמיים כחולים ושמש אביבית. מזג אויר ראוי לחגוג בו ימי הולדת.
הטיול שהורכב מרצונותיהם של ארבעה חתני שמחה התאפיין במיוחד בזרימה....
הלכנו יותר מידי?-בואו נשב לשתות משהו,
אחרנו לספינה-?אפשר לבלות שעה בשמש ( חוף ים גירסת וינה-אפילו נשרפנו...),
המוזיאון גדול מידי?-אפשר לנוח מול החלון הגדול... הבנתם את הכוונה.
הבנתם כבר שזה לא הולך להיות פוסט המלצה קלאסי על וינה עם הסברים מה כדאי לראות כי באמת שאי אפשר להגיד עלינו שהייתה לנו תוכנית סדורה ומגובשת, המטרה היתה מעל הכל לבלות זמן עם חברים שיוצא לנו לראות בממוצע פעם בארבע שנים.אבל פטור בלא כלום אי אפשר אז אני אכתוב את אשר על ליבי ומקלדתי...
וינה מעל הכל עיר יפה. נעים מאד לטייל בה-רחובות רחבים ונקיים, המון ירוק, מטופח להפליא. קל להתמצא גם ברגל וגם בתחבורה ציבורית-גילינו למשל שיש שני סוגי כרטיסים יומיים-כרטיס ל24 שעות וכרטיס שנקרא shopping והוא תקף משמונה בבוקר עד שמונה בערב ועולה כמובן הרבה פחות. קונים כרטיסים מהמכונה שמתקשרת למרבה הנוחות בגרמנית אנגלית וצרפתית (ואולי גם איטלקית?).
חלק גדול מהוינאים לא דוברים אנגלית או דוברים אותה בצורה בסיסית מאד. אין בעיה להסתדר -בדרך כלל הם מאד נבוכים מהעובדה שהאנגלית שלהם לא מספקת ועושים הכל כדי להיות מובנים.
אז מה עשינו?
מוזיאונים-אנחנו דגמנו אחד ביחד ואחד ביום שהיינו רק האיש ואני.
יש בוינה רובע מוזיאונים שלם וזה חוץ מהעובדה שבכל ארמון בעיר יש תערוכות מתערוכות שונות.
אנחנו ראינו תערוכה בLeopold Museum שהיכריזה על עצמה כתערוכה של גוסטב קלימט אבל התבררה בעצם כתערוכה רטרוספקטיבית של האמנות בוינה מתחילת דרכו של קלימט וחייבה קריאה מדוקדקת של הכל כדי להבין משהו.
ביום האחרון שבו היינו רק אני והאיש (החברים שלנו טסו בבוקר ואנחנו בערב) הלכנו לבית ולמוזאון של Hundertwasser .מומלץ בכל פה.
אחר צהריים אחד עלינו על ספינה ושטנו על הדנובה. לקחנו את המסלול הארוך שהוא כזה בשל העובדה שעוברים פעם אחת מתעלת הדנובה kנהר ופעם שנייה מהנהר לתעלת הדנובה.
כל מעבר כזה נעשה דרך lock שבו הספינה נסגרת בתוך תא והמיים בתא עולים (או יורדים) בfדי להשתוות בגובה עם פלג המיים שאליו היא עוברת. חינוכי ומשעשע.
לאורך הגדות יש בתי עץ קטנים שכנראה משמשים כבתי קייט.
ודי הרבה גרפיטי...
את בוקר שבת בילינו ב Nash markt שביום יום הוא שוק אוכל אבל בשבתות הופך לשוק פשפשים.
מקושי דלת מיוחדים בכל מיני צורות...
מטריושקות בכל מיני גדלים וצורות...
גם המדע סופו בשוק הפישפשים....:-(
חלק השוק הקבוע והמקורה עדיין מוכר אוכל מה שגרם לנו לקנות מגוון דברים ולאלתר פיקניק בפארק. אף טיול לא מושלם בלי פיקניק...
אם באוכל אנו עוסקים-יום קודם הגענו לשוק אוכל שקראנו עליו ושהיה בפארק המרכזי של וינה Stadt Park. המון המון דוכנים ממוקמים בתוך אוהלי בד לבנים והמון וינאים עליזים כולם ללא יוצא מהכלל עם כוסות יין.
היסתבר שזהו יריד שמציג אוכל מאזוריה השונים של וינה מה שהיסביר את העובדה שהיינו די הזרים היחידים שם. עניין היין התברר גם הוא במהרה-אפשר לשכור כוס זכוכית (תמורת 2EURO שמוחזרים כשאתה מחזיר את הכוס) ומכיון שכל דוכן שמוכר יין מציע טעימות של מרכולתו תקבלו אפשרות לשתות הרבה יין במחיר של מקסימום 2EURO (לתהייתכם כיצד מרויחים-זה ממש פשוט -הרבה מהכוסות לא מגיעות לכדי החזרה...). גם פה דגמנו לנו ממגוון מעדני אוסטריה לארוחת צהריים.
אזהרת דיאטה-וינה לא מקום שקל לשמור בו על משקל-האוכל מורכב רובו ככולו ממנות שכוללות בשר ותפוחי אדמה ועדיף לא לדבר על הקינוחים והעוגות בכל פינה. (אני דגמתי את הקינוח השני משמאל-שוקולד מריר ופטל...)/
בהמשך למסורת שהיתחילה בטיול שלנו לארצות השטוחות גם כאן כתבתי יומן מסע. מחברת רגילה שבה אני כותבת מה עשינו בכל יום ואוספת לתוכה מזכרות ממזכרות שונות כגון כרטיסי מטרו, תמונות מתוך בורשורים וסתם שירבוטים והגיגים שלי. מצאתי שזה מסדר לי את הטיול גם מבחינת תעוד וגם מבחינת מחשבות ואני שמחה שזה כבר הטיול השלישי שאני עושה את זה. הנה ככה היא נראית עטופה במפה של וינה..
הצצה פנימה...
הדף הזה (ועוד כמה) הושארו בבית (מודבקים במקומות אסטרטגיים) לבנות שנשארו מאחור-כן נסענו לבד, בלעדיהן, הפעם האחרונה שעשינו זאת היתה לפני 12 שנה. לווה בדפיקות לב מואצות (שלי...) אבל עבר בצורה חלקה ונטולת ארועים מיוחדים.
תודה שחגגתם איתנו 206.5!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
