מכירים את זה שאתם מחפשים משהו-נניח תיק-ויודעים בדיוק בדיוק מה אתם מחפשים, גודל, צבע, שימוש... ולא מוצאים?קטן מידי, גדול מידי, משעמם, מקושקש ועמוס....בסך הכל היא (החיילת...) חיפשה תיק שחור ליציאה. דרישות :שחור, רצועת כתף, שיכיל את הארנק, סלולרי, מפתחות וטישו. לא מצאה. (ראו הסיבות שפורטו קודם). אז הבטחתי שאתפור לה. הבעיה היא שתיק שחור זה באמת קצת... מגביל.על ענייני גודל וצורה נתגבר אבל איך נגרום לו לצאת לא משעמם אבל גם לא מקושקש ועמוס?

נזכרתי ששוכבות לי במגירה שתי מסגרות מתכת שפעם לפני מליון ת'אלפים שנה רכשתי מקרן (פרפרים) אחרי שעשיתי אצלה את הסדנה של ארנקי המסגרת. רכשתי סאטן שחור בחנות הבדים המקומית והתחלתי. באמצע הדרך נזכרתי למה לא הוצאתי את המסגרות מהמגירה עד לאותו יום. הדבק. אני לא אוהבת דבק ובדים. מבחינתי בד מיועד לתפירה ואני תמיד אתפור אותו על פני להדביק אותו גם אם ההדבקה תקצר לי את הדרך. סוג של שריטה.

שלב הדבק בארנקי מסגרת הוא השלב האחרון והוא לא ניתן להחלפה.  נו, שוין. נשמתי עמוק וקיויתי לטוב.

הצלחתי לחבר את התיק למסגרת כך שרוב כיתמי הדבק נפלו על המסגרת  והתקלפו ממנה אחרי שהתיבשו. רוב.

את עניין השיעמום פתרתי על ידי שימוש בכפתור שיש לי מסבתא שלי ז"ל. וינטג' למהדרין. זה היה אחרי שפסלנו מגוון קישוטי תחרה, פרחים וחרוזים.

התעצלתי (כן, זה קורה גם לי) לחפש טבעות לחיבור השרשרת אז במקום זה היא נקשרה לתיק בסיומת של עניבה.

בשלב הביטנה יכולנו להתפרע אז החיילת בחרה ורוד.

 התיק עשה לי געגוע קשה לסבתא שלי שהלכה הרבה עם ארנקים ותיקים כאלה. אחד אפילו עבר לרשותי.

פעם כשלתפור בגדים (לבד או אצל תופרת) היה הרבה יותר נפוץ, אם תפרת לעצמך בגד לארוע הכנת גם את כל האקססוריז הנלווים. תיק, פרח מבד, צעיף-הכול מהבד של השמלה . וכן, לתיק הזה יש גם שמלה, צעיף ופרח. עטופים בקפידה תלויים בארון ונושאים בחובם גל געגועים.

הרבה זמן שהחיילת מבקשת שמיכה....עוד ממתי שהיא היתה בלרינה....קודם אמרתי שצריך להתחיל בקטן.... אז תפרתי שמיכות לתינוקות כי צריך להתחיל בקטן. אחר כך היה יומולדת גדול וחשוב לזוג חברים ותפרתי שמיכה גדולה. אז שלחתי אותה לחפש בדים שהיא אוהבת (על מי אני עובדת? אני חיפשתי בדים . היא אישרה או שללה). שום דבר לא באמת דיבר אליה ואליי וכשניגשים לפרוייקט כזה חייבים לאהוב כל חתיכת בד.

ואז נתקלתי בשמיכה הזאת בפינטרסט.

וזהו. שתינו ידענו מייד שזה הכיוון.

הבד הלבן היה לי בבית כל הבדים האחרים נקנו מפיסות.

חתכתי, חתכתי, חתכתי, חתכתי.

תפרתי ריבועי בסיס (מורכבים ממשולש לבן ומשולש צבעוני)

סידור שמיכה.

 היו כמה אפשרויות שניסיתי עד שהחלטנו מה הכי מוצא חן בעיננו. התחלתי לסדר מה שמייד הביא את שתיהן לצפות בעניין ולנשל אותי ממנו תוך דקה.

יש רגעים שבהם כדאי לקחת צעד אחורה ולתת לאחרים להנות גם.

(וסליחה על הכפכפים שלי ש"מככבות" בהן...)

 פסט פורוורד... שלב הסנדוויץ'-מילוי כותנה מפיסות גם הוא.

הבד האפור כהה נבחר להיות הביינדינג לשמיכה.

מוכנים?

טה דאאאאאאאאם

אני מקווה שאתם רואים שהדוגמה יוצרת בעצם שש נוצות לאורך השמיכה. גיל 20 זה גיל ממש טוב להתהדר בנוצות .

בגלל הדוגמה בחרתי לתפר את השמיכה כך שהתיפורים לא בולטים מה שנקרא stitch in the ditch

בחרנו לעשות ביינדינג צר מה שחייב אותי לתפור את כל הצד האחורי ביד. נחשו מה עשיתי כל יום כיפור.

שלב אחרון לגמרי-הקדשה....

ככה היא מקופלת על המיטה

והנה היא מדוגמנת .

מתנת יומולדת 20 (באיחור של 7 חודשים אבל סלחו לי...).