נרשמתי להחלפת אפליקציות בפורום אמנות הטקסטיל והליבוד. רק כדי שמישהו לא ישאר בעלטה-החלפה כשמה כן היא-אנשים מחליפים בינהם דברים בדרך כלל מתחום היצירה. מחליטים על נושא (למשל אפליקציות) לפעמים מחליטים גם על סיגנון מידות צבעים אבל לא חייבים, כאשר כל אחד בעצם מכין עבודה לפי ההנחיות ושולח אותה. בתמורה הוא מקבל משהו שמישהו אחר הכין בשבילו. זר לא יבין זאת... קודם כל זה כיף ליצור-אז ההחלפה היא תירוץ משובח. חוץ מזה תמיד נחמד לקבל משהו שהוא שונה ממה שאת מכינה-ואין מה לעשות-כל אחת (ואחד?) מאיתנו עובד קצת אחרת-חומרים שונים פרושים שונים לנושא, רעיונות אחרים לגמרי...מובן שכששולחים החלפה מקפידים הקפדה יתרה על הגימור וגם על מה אוהבת בת הזוג להחלפה מפני שאני מניחה ( עוד לא קרה לי...) שזה יכול גם להיות מאכזב.

אז אחרי שכולם יודעים מה זאת החלפה היגיע הזמן שתדעו שאני הגרלתי בהחלפה הזאת כבת זוג את אלין. זה גרם לי להתקף קצר של היפרונטילציה מהסיבה שהבחורה מוכשרת ברמות. מי שרוצה לחזות במו עיניו יכול להכנס לבלוג של אלין ולראות בעצמו....

אלין הפתיעה אותי ואמרה שהיא רוצה אפליקציות לעצמה-משהו שהיא תוכל לשלב בתיק אולי...? (וזה אחרי שהייתי בטוחה שהיא תרצה אפליקציה אחת ליונתן ואחת לאלולה...)אני אמרתי שכל מה שהיא תכין יתקבל באהבה.

משום מה היה ברור לי שאפליציות לאלין צריכות להיות איכשהו קשורות לדברים מהטבע וחייב להיות שם תכלת... איכשהוא אלה האסוציציות שעלו לי מהכרת הבלוג שלה וגם קצת אותה.

מכיון שבזמן האחרון יש לי משהו עם ציפורים די מייד ידעתי מה אני רוצה לעשות ואיך וסיימתי אפליקציה אחת מאד מהר.

הנה היא...

ציפור אדומה יושבת לה על ענף פורח. הציפור מבד וגם הפרחים הקטנים על הענף. הענף רקום. האפליקציה מוקפת בשרוך דק שזור שקשור בצד לעניבה. מאד מאד אהבתי ולא היפסקתי ללטף.

ואז נתקעתי...

לא היה לי שום רעיון לאפליקציה השניה-שוטטתי ברחבי הרשת חשבתי על בתים ועל בגדים ועל ארנקים ולא העלתי חרס... התחלתי להלחץ כי הזמן הלך והתקצר ואני עוד לא התחלתי. יום לפני תאריך השליחה הסופי נפל לי האסימון-מכיון שהציפור היא מאד אביבית האפליקציה השניה תהיה סתוית. אם סתיו-אין כמו עלי שלכת...

מזל שלא נזקקתי לחתיכות בדים גדולות וככה יכולתי למצוא את כל שלל צבעי השלכת בתוך שלל הבדים שלי (יש תמורה לאטסי !). עוד משהו שהיה לטובתי הוא שמסרתי את האפליקציות לאלין בסדנת הרקמה שהתקיימה אצלי בבית וככה קבלתי עוד 3 ימים שבהם יכולתי לסיים את האפליקציה.

הנה היא

כאן הסיומת היא בקרושה שנסרג סביב סביב  בחוט רקמה בצבע תואם.

וככה ארזתי אותם בבוקר שלפני הסדנה.

בשקית נייר חום גזורה עם תגית מוחתמת וסרט צהוב.

אלין אמרה שהיא אוהבת אותן ואני מקוה שהיא באמת אוהבת כי בין שאר המעלות היא גם בחורה מאד מאד מנומסת.

אני קבלתי מאלין את החבילה המתוקה הזאת (הסרט שהיה עליה הוחרם לפני שהספקתי לצלם... סליחה אלין)

בפנים יש שתי אפליקציות שמתאימות לדעתי לכל דבר ואני כבר חושבת על מה לשים אותם.

בית חמוד

ושמלה מתוקה

מי שרוצה לראות עוד אפליקציות יכול להכנס לפורום "אמנות הטקסטיל והליבוד" ולשטוף את העניים בשפע של צבעים סגנונות והעיקר הרבה כישרון.

משהו חדש ולא יצירה. טוב זה לא שאני לא יוצרת בזמן האחרון אולי ההיפך הוא הנכון אבל מה לעשות שכל הפרוייקטים שלי עכשיו הם איך לאמר קצת חסויים... הם מתנות לימי הולדת או החלפות ולכן עדיין אי אפשר להראות אותם...אז מי מיכם שסקרן יצטרך להתאזר בסבלנות אני מבטיחה שעוד יבואו תמונות ודיווחים. אבל בנתיים רק רציתי להראות לכם מה גבר הבית קנה לי במתנה....

 עוד לא..

עוד לא

עוד לא

עכשיו....

מחשב נייד !!!!!!!! בהפתעה! מתנה ליום ההולדת....

וכאן כבר רואים אותי בפעולה....

עכשיו אני צריכה "רק" לפצח אותו, מה לעשות שהוא בא עם OFFICE2007 ועכשיו יקח לי קצת זמן עד שאני אלמד איפוא כל דבר נמצא שלא לדבר על להעתיק את כל האינפורמציה שעכשיו נמצאת על המחשב הקבוע למחשב הזה.

אז זה בטח יקח לי קצת זמן כי אני הרי לא עושה רק את זה אבל אני מקווה שבסוף זה מה שיהיה וכשזה יקרה אני לא אצטרך לחלוק את המחשב עם אף אחד אחר.

והכול בזכות האיש שלי שהוא הכי נהדר וכמו שאתם רואים גם הכי מפרגן בעולם. אוהבת אותך .

הבנתם? לא??? כנראה אתם לא בצופים....

הפיה הצטרפה השנה לצופים. אחרי שאחותה הגדולה לא שקלה אפילו את העינין (פעולה בצופים לא מתחרה בשום קנה מידה עם שיעור סטפס-ומכיון ששניהם נפלו באותו יום ובאותה שעה-הסטפס ניצח) די הופתעתי וגם קצת שמחתי... אני ביליתי הרבה בצופים-מכיתה ה' עד י"ב. על גרעין הנח"ל ויתרתי (אז עוד היה דבר כזה) אבל הייתי מדריכה ויצאתי לאינספור מחנות וטיולים (שאז עוד קראו להם מסעות..) ורוב הזמן נהניתי. אני לא יודעת אם בגלל הניסיון שלי (ואולי למרות הניסיון שלי) מוזר לי לצפות בזה מהצד. בתחילת כל שנה יש טקס פתיחת שנה (הפתי"ש מהכותרת) וההורים מוזמנים כמובן. עמדתי שם זכרתי כמובן את כל מילות המנון הצופה וניסיתי להזכר מתי ההורים שלי היגיעו לטקס בצופים...אף פעם. ולא זה לא בגלל שזה לא ענין אותם או שהם היו לא מעורבים בחיים שלי-זה פשוט לא היה ככה.

הסתכלתי על מיבני הסנדות שהקימו לטקס וציינתי(בשקט) לגבר הבית שהכפיתות לא משהו....אני זוכרת קשרים וכפיתות ואת כל סוגי המדורות שיש ולמה כל אחת טובה...רק אלוהים יודע למה הידע הזה עדיין תקוע לי בראש הרי אפילו לקמפינג אני לא יוצאת כבר...

מוזרה מכל היא העובדה שמצאתי את עצמי דואגת בגלל הטיול. שום הגיון . תחשבו רק שהיום הם יוצאים עם טלפונים סלולרים כמובן. מתקשרים לאבא או אמא כשהאוטובוס מתקרב לשבט כדי שיצאו מהבית לקחת אותם. אף אחד לא חיכה לי כשחזרתי מטיול-בטח ובטח לא בא לקחת אותי. היום זה נראה לי לא אמיתי בכלל-בסוף כיתה ט' יצאתי לקורס מדריכים בן 10 ימים. במשך כל הזמן הזה לא היה לי וכמובן לכל מי שהיה איתי שום קשר עם ההורים... לא היה אפילו טלפון ציבורי...אני זוכרת שלאחת הבנות היה יום הולדת שחל בזמן שהיינו בקורס וההורים שלה בצעד נועז ואמיץ לאותם הימים התיצבו במחנה עם עוגה וביקשו לחגוג לה. הם חזרו הביתה כלעומת שבאו... לא נתנו להם להפגש מפני שזה מפריע לפעילות, לא צודק כלפי שאר הילדים ובכלל נוגד את המטרה...

אבל הדברים החשובים באמת לא הישתנו-מדריכות שאוהבות את החניכות שלהן, לחזור הביתה בגרון ניחר ולהגיד שהיה מעולה, והרש"מצ-רשימת ציוד. אותו אוסף של דברים ששומה עליך להכניס לתרמיל אם ברצונך לעבור בשלום את הטיול/מסע/מחנה/קורס...

הרש"מצ הפעם כלל בנוסף לדברים הרגילים-מים, אוכל, חאקי, כובע, פנס... גם בקשה להביא צ'ופר קטן שאפשר לחלק לכל הקבוצה. ערב קודם הפיה ואני ישבנו והכנו עטיפות קטנות לחטיפי שוקולד בשלושה צבעים שונים. הרעיון שייך כמובן לזיקוקית האחת והיחידה שהכינה כרטיסי שנה טובה כאלה ואני הכנתי מהם עטיפות לכיפכף.

הפיה חזרה מרוצה ועייפה. יש דברים שלא משתנים. וטוב שכך.