לפני 9 יום הייתי בטקס הכי מרגש שהייתי בחיים שלי בבית ספר שלי(לשעבר).
פרט למנהל בית הספר שנאם נאום פוליטי, והוסיף הרבה דברים לא במקום(דברים שקשורים לבית הספר, הערצתו את הדמוקרטיה ועוד).בנוסף לרעש מהקהל-ילדים שלא מכבדים את הטקס, כה עצוב-. הטקס היה מושלם(מרגש, הרמוני, קולע).
הטקס היה על רצח רבין כמובן 9 ימים לפני המועד המוכר. היום לא היה בעיתון(אפילו לא בכותרת אחת) או בחדשות איזכור אחד לגבי הרצח(ה4 לנובמבר נשכח).
יום אחרי הרצח בכל אזור חרדי ובהתנחליות צהלו ושמחו כאילו היה זה יום חג. אנחנו הדחקנו.ומהר מאוד שכחנו.
ביום שהשחיתו את מצבת רבין בת"א אנחנו הדחקנו.שכחנו.
היום כשמאימים על רצח רה"מ אנחנו מדחיקים.עוד שבוע נשכח.
מהרצח לא זכרנו(לפחות חלקנו) את התאריך, לא זכרנו שאסור לרצוח, לא ראשי ממשלה ולא ילדות פלסטינאיות. הדחקנו, שכחנו.
עוד שיר
אביב גפן-מרד הדמעות.
"
ועכשיו אחרי כבר שהכל נגמר
ועל דלת המדינה דופק לו האסון הבא
שורשי אלימות מושקים מתוך משפך דמים
מתי כבר נודה אנחנו אשמים
כי האשמה עלינו
והאשמה עלינו
כי האשמה עלינו
והאשמה עלינו
כי האשמה עלינו
והאשמה עלינו
ערכים של אלימות זולה במרקעים
כשחזירי הרייטינג משמינים
זה לא עושה אותנו חכמים
רצחו שלום בכיכר
ראיתי מול עיני איך הוא נגמר
והתברר שאיש דתי בלי אלוהים
ראה יותר מדי שלטים
ועוד חייך במעצר
מתי אתם תבינו כבר
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
אפילו הנשיא דיבר שטויות
וביקש סליחה
זה לא רק שהמלך הוא עירום
הוא גם נראה זוועה
תסתכלו במראה
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
והאשמה עלינו
"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
