אחרי עשרות פעמים בחודש האחרון שהתחלתי לכתוב משהו והפסקתי ומאות פעמים שרציתי לכתוב כאן(עלי, על דברים רצינים, על דברים מפגרים). עכשיו אני כותב.
אחרי שעבדתי בעבודה הראשונה שבאמת נהנתי לעבוד בה, גם כי התיחסו אלי כמו בן אדם ולא ניסו לנצל אותי וגם כי הרגשתי מועיל, עובד. פיטרו אותי ממנה בגלל הגיבוש שצפוי לי שבוע הבא.
התחלתי להרגיש ממש לא טוב. הרגשה של חוסר תועלת לי ולחברה, בנוסף להרגשה של בדידות, של ריקנות בעולם.
אני מאמין שזה היה בי כל הזמן, עכשיו זה פרץ. אני לא מצליח להתרכז בכלום לא מצליח לחשוב ולהיות יצרתי(הדבר שהכי אהבתי לעשות).
כל מה שאני מנסה לעשות, ללמוד משהו חדש, לנסות דברים חדשים, לקרוא, לנגן, לכתוב, לחשוב, לשחק ובעצם כל דבר אני לא מצליח.
שאני עם אנשים ההרגשה עובדרת, נדחקת הצידה, אבל עדין שם.
רק שאני איתה, ההרגשה הזאת עוברת. היא זאת שנותנת לי את הכוחות.
אני הגעתי למקסנה שאני לא יצליח לשנות את העולם, שלא להגיד שאני כבר לא חושב שאני רוצה. הייתי רוצה שהעולם ישתנה, נגמרו לי הכוחות לשנות אותו.
אני כבר לא יודע מה יהיה עם כל מה שרציתי ללמוד ולעשות, הכל נראה כלכך סתמי. העולם נראה כלכך לא מרגש.
שבוע הבא גיבוש חובלים, אני לא רוצה להיות שם. אולי זה יבריח לי את הבעיה. ובכל זאת כבר עכשיו אני חושב על לפרוש.
ומוזיקה..(מטליקה-אחד). גם איתה יש לי בעיה, אני לא מצליח להתחבר יותר למה שאהבתי עד אתה.
"
Hold My Breath as I Wish for Death
Oh Please God,wake Me
Now the World Is Gone I'm Just One
Oh God,help Me Hold My Breath as I Wish for Death
Oh Please God Help Me
"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
