במחשבה לאחור אני לא חושב שכמע השתנתי חוץ מדבר אחד, איפשהו זה מפריע לי.
הדעות שלי בנושא החיים לא השתנו. רק גיבשתי אותם יותר ומצאתי להם שמות. בכל אחת מהשנים הקודמות הדעות שלי בנושאים רבים היו משתנים מקצה לקצה, אבל השנה הרוב נשאר על מקומו.
מבחינת ידע, הוא גם כן גדל במידה מצומצמת מאוד. כמות הספרים שקראתי היא הקטנה ביותר ממה שזכור לי, וזה נורא מפריע לי.
עם תחושה של כמעין פחד כזה שכבר התבגרתי, שאני לא משנה את דעותי במהירות, שהשלמתי עם יותר מידי דברים כך שאני כבר לא מאמין שאני יכול לשנות אותם, אני מתחיל את השנה החדשה ומסים את האחרונה.
אני חושב שאת רוב הדברים שרציתי לעשות ולהספיק, לא עשיתי. אני די מאוכזב מעצמי.
אך למרות השנה המאכזבת למדי מבחנתי, משהו אחד כן השתנה משהו שפקח את עיני, סיפק לי תקווה ונתן לי אהבה. משהו שהיה הדבר המרכזי כל השנה שעברה. כאילו כל השנה הסתובבה רק סביבו.
כמו באגדה ששני אנשים שונים לגמרי -כביכול- מתאהבים באחר, מוצאים את עצמם בזכות האחר ולומדים לאהוב, כאילו אין שום דבר אחר מסביבם. כך היה.
וככה אני מוצא את עצמי במקום שהכי פחדתי להיות בו לפני שנה מכל בחינה שהיא. כולי תקווה שאעשה משהו עם עצמי לפחות ברבע שנה הראשונה. שאפסיק לפחד שאני יתחיל להנות. ואח"כ צבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
