בעעע
הכל מוזר לי
הנה פתאום אני מתגיס
אני מבולבל מהכל בעיקר מעצמי, אבל לא מתרגש\מפחד יותר מידי.
הרגע שחיכתי אליו חצי שנה הגיע. החצי שנה הזאת היתה מוזרה, למרות שאני רואה אותה כזמן שלא לקחתי ממנו הרבה, אני חושב שהיא כן תרמה לי הרבה להרבה דברים, בעיקר להכיר את עצמי, ולסבול את עצמי יותר בעזרת אנשים.
הבלוג הזה נולד כבלוג שהיה אמור להיות מקור לאמת אחת, להוציא דברים לאור מהראש שלי, היו לי כלכך הרבה מחשבות שפתחתי אותו והמון נושאים לכתוב אליהם... בסוף זה לא עבד, הוא לא סיפק את עצמי ולא הצלחתי להוציא דברים טוב, אז באה תקופה שלא הסכלתי לנצל וגילתי דברים על העולם, הוצאתי את זה גם כאן, מכיון שהנושאים היו אישים, זה הפך את הבלוג לסתם עוד בלוג ואותי לסתם עוד אחד.
עכשיו ניצלתי את הזמן להיות קצת בלי עצמי... לא ממש היה לי זמן לזמן..
בסופו של דבר אני אותו אדם, רק שונה. מאוד מבולבל לגבי השוני הזה, אני מאמין שאני יחזור לעצמי. אני רואה את החיים בצורה הרבה יותר אדישה, זה יותר קל, אבל זה רע. החיים מרעות עיני הרבה יותר רעים וקשים, וזה מה שגורם לי להיות אדיש אליהם.
והנה הסתים לו עוד פוסט לא ברור, שלא הייתי מאמין שאני יכתוב אותו לפני חצי שנה, ציפיותי היו אחרות.
בסופו של דבר אני חייל, חייל של החברה של המערכת, של המדינה, של אנשים שאני לא מכיר, של אנשים שאני מכיר, חייל של עצמי, חייל שלכם. חייל של החברה
ומעכשיו רישמית אני חייל של החברה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
