הכל דבש

אחרי הקיץ המפואר של 2011 כולם התלוננו שהנה, קצת גשם ונגמרה המחאה.

גם אני קצת התבאסתי אבל הזכרתי לעצמי, ונדמה לי שגם לטליק, שגם המחאה שבאה בעקבות מלחמת יום כיפור השפיעה רק כמה שנים אחר כך ורק בשנת 77 החליפו את השלטון.

בינתיים שמתי לב שיש שינויים, קטנים אך עקביים, והשינוי העיקרי הוא שינוי התודעה. אנשים מתעניינים יותר ויותר בכלכלה ובמה שהיא עושה לחיים שלהם ולעתיד שלהם.

פתאום גם צעירים שמים לב לפנסיה ולחיסכון ומתעניינים בקופות גמל ובסכומים המוגזמים שגובים מהם בניהול קופות הגמל. 

אפילו אני שעד היום הנחתי לג'ינג'י לדאוג לעתיד שלנו כשנהיה זקנים מכדי לעבוד התחלתי להתעניין ולחקור ולנסות להבין ובסתר ליבי יש לי קראש ענקי על מתן חודורוב ההורס והחכם ואני מעריצה את סבר פלוצקר וקוראת בתשומת לב את המאמרים שלו ולכן חטפתי חום כשקיבלתי את הדו"ח השנתי של קופת הגמל הקטנה והמדולדלת שלי וגיליתי נחרדת שלא רק שהמנהלים שלה חברת מגדל מפסידים לי כל הזמן כסף הם גם גובים ממני סכומים מכובדים שממש לא מגיעים להם על ניהולה.

מה בדיוק אפשר לעשות נגדם? לא הרבה חשבתי בעצב. גם אם אצליח להשיג שם מישהו בטלפון (משימה כמעט בלתי אפשרית) מי יקשיב לי בכלל? 

אני הרי רק חוסכת אחת קטנה וענייה ומה אני יכולה לעשות כדי ללחוץ עליהם שיורידו לי את דמי הניהול? לצרוח על הפקידה שעונה לי?

שתינו יודעות שזה לא יעזור וחבל על מיתרי הקול שלי ואז התברר שלא רק אני מרגישה חסרת אונים ומתוסכלת, יש עוד הרבה אנשים כמוני ויש מישהו שמוכן לעזור לנו.

גטפנסיה

אם אין לכם ועד עובדים חזק שעומד מאחוריכם ומגבה אתכם וחברות הביטוח שודדות אתכם בלי רחמנות תירשמו לאתר הזה וביחד נאלץ אותם להפסיק לשדוד לנו את הכסף.

וחוץ מזה השבת הזו שדתיים קוראים לה השבת הגדול התחילה דווקא בקטן מאוד ועד הצהרים היה אצלנו ריק לגמרי. רק אחרי שהתחלתי לרדות דבש במו ידי הענוגות, מה ששימח מאוד את המעטים שנכנסו אלינו העניינים התחילו לזוז. אנשים פשוט מוקסמים מתהליך רדיית הדבש ונהנים לטעום דבש ישר מהצנטרפוגה. אחר כך הגיעה הקבוצה של המטיילים שקבעה עוד אתמול. למרבה השמחה התברר שכולם עולים מרוסיה שדיברו בעיקר רוסית, אבל זה לא הפריע להם להתלהב מאוד ולקנות תוך חצי שעה את כל הדבש שהספקתי לרדות ובכך להפוך את השבת הגדול לשבת גדולה וריווחית ביותר, למרבה השמחה והנחת של כולנו.

ולסיום טיפ קטן ומועיל - שמעתי ברדיו בתוכנית הבוקר 'שבת עולמית' שאחת הסיבות לגירושים היא ההרגשה של חוסר הערכה שחשים אנשים מבני זוגם. החלטתי לפעול על פי העצה הזו כדי לסיים סכסוך קטן ומציק שהיה לי עם ג'ינג'י וזה עבד. לא הרגשתי נוח להסתער עליו במחמאות ולכן הקדמתי וסיפרתי לו על התוכנית והצעתי שנספר זה לזה מה אנחנו מעריכים אחד בשני. הוא הופתע קצת אבל הסכים והופתע כשאמרתי לו שאני מעריכה את היוזמה והמרץ שלו בעסקים, ואת המאמצים הגדולים שהוא עושה כדי לפרנס אותנו. מתפעלת מהכישרון שלו לתקשר עם אנשים ולארח אותם יפה, ומהאומץ שלו להיות עצמאי ולעבוד במה שהוא אוהב באמת.

זה עבד כמו קסם. ג'ינג'י נמס מנחת והחזיר לי במחמאות על היכולת הטכנית שלי ועל העזרה העצומה שלי בעסק בעיקר בעניין המיחשוב שדי מפחיד אותו ואולי גם היה מוסיף איזה מחמאונת על ההתגברות שלי על פחד קהל והעמידה שלי לצידו בהקמת העסק הקטן שלנו, למרות שתמיד הייתי שכירה והיה לי מאוד קשה להסתגל לחיים של עצמאית, אבל אז נכנסו אנשים והוא הלך להרעיף עליהם מהקסם האישי שלו והשאיר אותי עם ידיים דביקות וצנטרפוגה שהיה צריך למלא ולסובב. מפה לשם השלמנו והכל שוב טוב ונעים ביני לבינו