הכל דבש

אתמול מלאו לאחי שחי בארה"ב חמישים ושמונה. אימא שלי שזוכרת את ימי ההולדת של כולם שלחה לו ברכות בקבוצת הווטסאפ וכולם הצטרפו כמובן ואני הוספתי ושלחתי גם קישור לאלבום המשפחתי שהכנתי דרך אתר המיועד לכך. מעין מתנה וירטואלית קטנה לכבודו ולמרבה הצער כמה שעות אחר כך הוא הודיע שחמותו, אימא של אשתו נפטרה וקצת אחר כך מתה גם הכלבה המשפחתית הקשישה שלהם.

והכל קרה דווקא ביום הולדת שלי הוא כתב לי בעצב.

היה כל כך מוזר לעבור בבת אחת מאיחולי יום הולדת לתנחומים.

המצב עם חמותי הולך ורע, היא סובלת מכאבים בכל הגוף, ושוב חזרה לה האנמיה, היום ג'ינג'י הביא לה כיסא גלגלים מיד שרה. מזל שכבר יש לה עובדת זרה, נכון שהיא לא מרוצה ממנה ומתלוננת שהיא לא יודעת לבשל ולא יודעת לנקות אבל היא לפחות לא לבד בלילות. תכננו להעביר אותה בתחילת חודש מרץ לדירה הקטנה שיש לנו מתחת לבית אבל יש לי הרגשה שבמקום זה נצטרך לאשפז אותה שוב.

ג'ינג'י מגיב ממש רע לכל המצב הקשה הזה. נורא לחוץ ועצבני ורק מחפש על מי להתפרץ ולכעוס, כאילו שיש מישהו שאשם במצב. אני פשוט לא יודעת מה יקרה בעתיד הקרוב ומה לעשות כדי שהיא לא תסבול כל כך.

יום המשפחה יצא נורא עצוב השנה

אחי ואני בימים שמחים יותר