הכל דבש

כמו כל מי שחיכה בקוצר רוח להחליף את ראש הממשלה גם אני מאוכזבת כמובן מתוצאות הבחירות, אבל רק היום בזמן שקראתי בפיד שלי את דבריו החכמים של אברי גלעד ואת הטור המעולה של רענן שקד קלטתי פתאום שהיום כבר לא כל כך אכפת לי.

זה לא שאני לא אוהבת יותר את המדינה שלי, אני אוהבת מאוד, אבל אחרי כל הזבל והלעג ששפך עלי ראש הממשלה שלנו, אחרי שניסה להשוות אותי לדע"ש ולחמס רק כי אני מצביעה למחנה הציוני, ואחרי שהאשים אותי ברצון לחלק את ירושלים ובתמיכה באויבים שלנו (וכן, יש למדינה הקטנה שלנו אויבים, גם מי שלא הצביע לך אדוני ראש הממשלה מבין את זה והוא בהחלט לא בעדם) הפסקתי לתימהוני לקחת כל כך ללב את תוצאות הניצחון המפתיע שלך.

כולנו יודעים מה יהיה המחיר שראש הממשלה ישלם לשותפים הטבעיים שלו כדי להקים קואליציה, וכולנו יודעים מי באמת ישלם את המחיר הזה, ופעם הייתי כועסת ואוכלת את הלב, ועכשיו, אחרי שספגתי כל כך הרבה תעמולת בחירות מגעילה ושקרית בקולך הסמכותי והכריזמטי פשוט כבר לא אכפת לי יותר.

תנו כסף לחרדים שימשיכו להתעלק על הכיסים שלנו ולגדל דורות של צעירים בורים, פזרו את המיסים שלנו בשטחים לכל מיני מתנחלים הזויים, תמשיכו לרסק את מערכת החינוך והבריאות, תמשיכו לתת גב לביטוח לאומי המקפח והמתעלל, ותמשיכו לדרוס ולרמוס נכים ועניים. תמשיכו לחלק את הדירות של הדיור הציבורי לכל מיני מקורבים, להתמוגג מהשקרים של ראש הממשלה ולסגוד לרעייתו הכבודה, תמשיכו לדרדר את המצב המדיני שלנו בעולם ולדהור למדינת אפרטהייד לתפארת מדינת ישראל, מה אכפת לי? אני הרי סמולנית עוכרת ישראל שרק רוצה לתת את המדינה לערבים ומחכה לדע"ש שיבוא לכבוש אותנו, אז למה לי לאכול את הלב בגלל כל הנזקים שהממשלה הרעה ואכזרית הזו הולכת לגרום לנו? תמשיך להזיק ולהרוס ולקלקל ושיהיה לך ולבוחרים שלך לבריאות.

ועוד דבר, אל תטרחו להתקשר אלי בשביל תרומות לכל מיני מסכנים שהמדינה הזניחה, לא תרמתי בעבר כי אין לי די כסף - למעשה אני נאבקת בשארית כוחי לא לרדת מתחת לקו העוני - ורוב הסיכויים שבעתיד יהיה לי עוד פחות, העיקר שכל החברים העשירים של ראש הממשלה ימשיכו להשמין ולהסתפר על חשבוני ועל חשבון כל מי שהצביע עבורם.

לג'ינג'י יש יום הולדת ב - 6.3 אחיו ואימא שלו החליטו לבוא לבקר ביום שבת בערב כי אחיו שהתארח אצל חמותי לא נוסע בשבת. אם לא די בבלגן הזה האוטו שלו שפך את השמן של ההגה ביום חמישי, חצי שעה אחרי שהוא עבר טסט.

הם הגיעו ביום שבת אחרי שבע בערב, שנינו היינו הרוסים מעייפות אחרי יום עבודה וגיסי שיהיה בריא אוהב לקשקש ולדבר... אחרי שעתיים בערך התעייפתי ופרשתי לישון מה שגרם לחמותי להיעלב כי למה אני מסתלקת פתאום?

לא התרגשתי ממנה כי התרגלתי כבר לאנטיפתיות ולחוסר ההתחשבות שלה. היא נחה לה כל השבת ושכחה שאני עבדתי והתרוצצתי. מילא, הפסקתי כבר מזמן להתחשבן איתה.

היא נשארה לישון אצלנו בעוד שגיסי נסע חזרה הביתה לראשל"צ. למחרת ג'ינג'י ואימא שלו קפצו לקבר של אביו (זה בערך התאריך של היורצייט שלו) ומשם הביתה. בצהרים ג'ינג'י מתקשר מנהריה, האוטו מתוקן כבר וכדי לחסוך לו נסיעה הלוך חזור הוא הציע שאסע באוטובוס לצ'ק פוסט, הוא יאסוף אותי (הוא היה עם הרכב הפרטי הקטן) וניסע יחד למוסך.

תכנית יפה והגיונית (שלי אגב) אבל הביצוע לא היה משהו. היה נורא חם והלכתי המון ברגל עד שהצלחתי לחצות את הכביש בבטחה והכי מעצבן - לא הצלחנו לאתר אחד את השני, מי שמכיר את צומת הצ'ק פוסט יבין למה, ושנינו התעצבנו וצעקנו וכעסנו עד שבסוף נפגשנו - כמו שהציע המוסכניק - בבורקס העגלה.

ג'ינג'י מתקשה מאוד לתת הוראות ולהסביר את עצמו וכשלא מבינים אותו הוא מתרתח נורא, הוא גם היה עצבני עוד מהבוקר ורב עם אימא שלו שסירבה להזמנה שלו לעשות את סדר פסח אצלנו. גם זה היה רעיון שלי כדי להקל עליה, השנה יש לנו מקום להלין את כולם כי עוגי כבר לא גר ביחידת הדיור שטרם השכרנו וככה גיסי והבת שלו שלא נוסעים בשבת יוכלו להישאר אצלנו עד תום החג. התירוץ שלה היה שבשבת אנחנו עובדים ומה הם יעשו לבד בבית?

לדעתי, בדיוק מה שהם עושים אצלה בבית, יראו טלוויזיה, יקראו עיתונים וישתעממו, אבל ג'ינג'י נעלב וצעק והכריז שאם ככה הוא לא בא אליה לחג. אני באמת לא יודעת מה עובר עליו לאחרונה, הוא נרגז ועצבני כל הזמן. זה שיש בעיות עם המכוניות שכל הזמן מתקלקלות והפרנסה דחוקה ויש המון הוצאות לא מתוכננות בטח לא עוזר.

רק כשחזרתי סוף סוף הביתה, (שינו את הסדרי התנועה באזור התעשייה והתקשיתי לצאת לכביש 75 וממש לא התחשק לי להתקשר שוב לג'ינג'י לקבל הוראות), נזכרתי שהיום יום האישה ובמקום פרחים קיבלתי צעקות.

ואם תהיתם איך בכל זאת הצלחתי להתגבר על סבך הכיכרות והרחובות באזור התעשייה המבולגן של צ'ק פוסט? שמרתי על קור רוח, סמכתי על חוש הכיוון שלי, והיה לי גם קצת מזל. יום אישה שמח לכולנו!

היום הראיתי לג'ינג'י את השמלה המפורסמת שמשגעת את האינטרנט ולא ממש נפלתי מהכיסא כשהתברר שהוא רואה שחור כחול בעוד שאני רואה לבן זהב.

ומה שהכי מרגיז זה שהוא זה שצודק, כי זה באמת הצבע האמיתי של השמלה, אבל אני מתנחמת בכך שאני ועוד 75% מהאנשים שראו את השמלה המפורסמת בטוחים שהיא בצבעים זהב ולבן.

העניין ממש מטריד, לא כי אכפת לי מהשמלה הדי מכוערת הזו אלא כי זה אומר שאנחנו לא באמת רואים אותו דבר, מה שמסביר המון מריבות וחילוקי דעות ביני לבינו ובין בני אדם בכלל.

חוץ מזה סיימתי אתמול את הספר בעלת הבית של נועה ידלין ואם כי אני מודה שבהתחלה היא לי קצת קשה להיכנס לספר הרי שאחרי הפרק הראשון נדלקתי ולא הנחתי אותו מידי עד שסיימתי אותו. ספר מעניין וכתוב בצורה מיוחדת ומרתקת שמעלה נקודות למחשבה על היחסים במשפחות ועל הקשר בין הורים לילדים בכלל ואימהות בפרט.

אתמול הייתה לנו למזלנו קבוצה של פו"פ שבאה לבקר אצלנו. למזלנו כי היה יום די חלש והם הצילו לנו אותו אבל אלוהים אדירים, איזה נודניקים...

פתאום הבנתי למה הם לא נשואים, עד שהם מחליטים משהו... מתלבטים דקות ארוכות על חצי ק"ג דבש, אם כל כך קשה להם להחליט על סוג דבש אז על חתונה הם בטח יתלבטו כל החיים.

לוקה שלנו נפצעה באוזן, זה לא כאב לה כי זה היה רק בקצה האוזן אבל ירד המון דם... היה מפחיד ומדאיג מאוד. מזל שעד הבוקר הדימום פסק והכל בסדר.

אנחנו מתפללים שלא ירד גשם בפורים ושנוכל לעשות פעילות עם ילדים כי פברואר היה ממש על הפנים, אז חג שמח לכולם ואביב בהיר ופורח לנו!