הכל דבש

השבועיים האחרונים מאז שחמותי עברה אלינו היו קשים בצורה לא רגילה. גם המעבר היה קשה וגם כל הסידורים והבירוקרטייה שטרם הסתיימו והכי קשה - העובדת הזרה שלה החליטה לעזוב. היא הייתה מוכנה להסתלק יום אחרי שהחליטה אבל עצרנו אותה כי לפי החוזה היא צריכה לתת לנו שבוע למצוא מישהי חדשה. עבדנו בזה במשרה מלאה תוך כדי ניסיון לנהל חיים שגם ככה הם די עמוסים ופשוט לא הצלחנו. אני יכולתי לעזור מעט מאוד כי רוב הנשים שאיתרנו דיברו רק רומנית ואני לא דוברת רומנית ולכן ג'ינג'י היה חייב לדבר איתן. כל פעם זה היה כמעט ובסוף התפספס. מישהי באה ועשתה רושם מצוין והוחלט שמחר נתקשר ונקבע סופית מתי היא מגיעה ומאז היא פשוט נעלמה, לא עונה בטלפון ולא חוזרת אלינו. אחרת כמעט באה ופתאום מצאה עבודה חדשה וביטלה, לפחות הודיעה מיד, גם זה משהו. הגדילה לעשות גברת ורה שג'ינג'י הביא מישוב סמוך וברגע שנכנסה לחצר שלנו התחילה להתלונן שיש לנו יותר מידי עצים, שהיא פוחדת מציפורים ?! ובסוף החליטה שהיא תודיע לנו מחר, תלוי מה היא תחלום בלילה. היא לא הודיעה וטוב שכך, כי בן אדם משונה כמוה לא צריך לטפל באיש.

נוצר מצב שהיו יומיים מאוד קשים שבהם אני זו שטיפלה בחמותי. לכאורה מה הבעיה? אבל מדובר לא רק בתמיכה כדי להעביר אותה מכסא גלגלים למיטה וההפך (מה שהיה מאוד לא קל לגב ידוע הסבל שלי) אלא גם להחליף לה חיתול ולרחוץ אותה. היא הרגישה מאוד לא נעים בגלל הסיטואציה הזו ועשתה הכל כדי להימנע ממנה כולל לשבת חצי יום בתוך חיתול ספוג שתן אבל בסוף כבר אי אפשר היה ועשיתי זאת כמו גדולה והאמת לא היה כל כך נורא אבל למרבה הצער עברתי בשבוע שעבר ניתוח בגלל תסמונת התעלה הקרפלית ויש לי תפרים ביד שמאל. אני בכלל אמורה לנוח ולא להתאמץ אבל במצב שנוצר זה היה בלתי אפשרי כמובן. עם התחבושת והכל רחצתי אותה ואפילו הכנתי מרק על פי הנחיותיה, דווקא יצא די טעים.

הניתוח אגב נכשל לדעתי כי התופעות של נימול ולחץ לא עברו

כל זה עוד מתגמד בגלל הבשורה הנוראית שלוקה האהובה שלנו צולעת לא בגלל שמתחה שריר או משהו כזה אלא בגלל סרטן עצמות. עדיין לא עשינו לה ביופסיה אבל הצילום רנטגן נראה מאוד לא טוב והצליעה נמשכת. בינייים אני נותנת לה כדורים נגד כאבים וגם אנטיביוטיקה כי אולי זו טעות וזו רק דלקת, ונלחמת בה כדי למנוע ממנה לצאת לטייל רחוק מידי וזה די קשה מפני שהיא גדולה ועקשנית למרות הכאב. כדי שיהיה לה נוח יותר עברתי על איסור מפורש שהיה אצלנו עד היום והרשיתי לה לשכב במיטה של אנשים, היא שוכבת עכשיו במיטה בחדר האורחים שלנו ואני לא מתנגדת כי אם זה מקל עליה אז מילא, מי יודע כמה זמן היא עוד תהיה אתנו. הרופאה הציעה שאם זה יתברר כסרטן שנכרות לה רגל כדי להאריך את חייה אבל אני נגד, מה הטעם להאריך חיים של כאבים וסבל? 

לפחות הצלחנו ממש ברגע האחרון ותוך כדי עבודה במרכז המבקרים עם קבוצה, נחמדה דווקא, ליצור קשר עם מישהי שהסכימה להגיע מיד באותו יום. היא נסעה ברכבת האחרונה של ערב חג מהמרכז לחיפה ומשם נאספה על ידי ג'ינג'י המותש ונחתה אצלנו. שמה אנג'ל ואולי כשמה כן היא? אני מקווה לא להתבדות אבל בינתיים היא ממש בסדר. אוהבת כלבים, מסתדרת עם עצים וציפורים, מרוצה מהחדר שלה, שמחה לדבר רומנית ויודעת לבשל. עושה רושם של אישה רגועה ומעשית. אולי סוף סוף אחרי ים הצרות והבעיות נתקלנו בטיפת מזל?

בשעה טובה ומוצלחת עשיתי את מה שאיימתי לעשות כבר מזמן ועזבתי את יס, בערך. למה בערך? כי הטכנאי החביב והחרוץ של סלקום שבא לחבר אותנו גילה לי שבעצם הוא רוכב על התשתית של יס. המסכן עבד המון שעות והתרוצץ משתיים בצהריים עד שש וחצי בערב כדי לסדר לנו את הממירים. הזמנתי שבע ממירים אבל בסוף קיבלתי רק חמש. טלוויזיה אחת התבררה כטלויזיה עתיקה מידי בשביל להתחבר לסלקום והשנייה הייתה בחדר נטול חיבור לטלוויזיה. אפשר למשוך כבל מהסלון ואפילו יש חור בקיר בשביל זה אבל למרבה הצער העמדנו שם מזנון כבד וצריך להזיז אותו... אולי זה עוד יקרה בעתיד אבל בינתיים יש דברים דחופים יותר, צריך לחבר את מכונת הכביסה והמדיח, לגמור לסדר את הבית, לתלות מראה ותמונות, להחליט על המיקום הסופי של הספות ולזרוק המון חפצים מיותרים שמצד אחד חבל ומצד שני תופסים מקום. זו הבעיה שמנסים לדחוס בית גדול לדירה קטנה ולהיפטר מחפצים שנאספו במשך כמעט ארבעים שנה על ידי אנשים שלא אוהבים לזרוק כלום.

די פחדתי שאתקשה להתמודד עם השלט של סלקום אבל סך הכל הוא לא מסובך. גם המבחר קטן יותר מאשר זה של יס אבל מאחר ואני צופה בדרך כלל רק בערוצים של עידן + ואיבדתי את הסבלנות לראות סדרות וסרטים אז בסדר, אשלים עם רוע הגזרה. הכי חשוב זה שיש המון ערוצים ברוסית בשביל העובדת הזרה של חמותי שהולכת ומתאקלמת לאט בדירה שלה. עדיין יש בלגן והיו כמובן המון ויכוחים ומריבות וקצת צעקות ובטח יהיו עוד בהמשך הדרך, וכולנו סובלים מעייפות ומכאבי גב, וצריך עוד לצבוע את הבית הישן שלה ולמצוא מישהו שיתקן את המזגן, ומישהו שיסכים לאסוף את הר הגרוטאות שהצטבר עם השנים במחסן של חמי ז"ל, אבל עם הזמן גם זה יסתדר, אני מקווה.

כמו כולם גם אני רוצה לכתוב על רשות השידור האומללה. על הטלוויזיה אין לי הרבה מה להגיד, היו קלקולים ושחיתות ומנהלים גרועים שנתנו לוועדים להתפרע על חשבון הציבור ובסופו של דבר גם על חשבון העובדים הזוטרים שכרגיל משלמים את המחיר.

היו לטלוויזיה של רשות השידור רגעים מאוד יפים, היו גם פחות והייתה האגרה השנואה שכולם השמיצו. כיום כאילו אין אגרה, למה כאילו? כי אנחנו משלמים אותה מכיס אחר. אין ברירה שידור ציבורי עולה כסף וסך הכל זה לא היה סכום נוראי אבל צורת הגביה האגרסיבית וחוסר מענה לחריגים שתמיד ישנם השניאו אותה על הציבור. להתגולל בגלל זה על העובדים המפוטרים זאת נבזות וחוסר צדק, אבל מה עוד חדש?

מה שלי חבל בעיקר זה על רשת ב', היו שם תכניות מעולות והיא התנהלה כראוי ולא הייתה שום סיבה להרוס גם את קול ישראל שליווה את המדינה עוד לפני שהיא נעשתה מדינה. מאוד אהבתי את השבת העולמית של ד"ר יצחק נוי שזכרתי עוד מימיו בתכנית לאם ולילד. אני לא יודעת אם הוא עבר לתאגיד, מניחה שלא כי הוא כבר לא צעיר ומי עוד מקשיב לו חוץ מקשישים איטיים כמוני?

גם בחיים הפרטיים והזעירים שלי יש שינויים. השבוע חמותי עוברת לגור אצלנו, התחלנו כבר לפרק את הבית שלה ולהעביר אותו. ביום חמישי ארזתי כל היום, כמה סרוויסים מחרסינה צריך בן אדם? וכמה כוסות וכוסיות? אני אוכל לתת לכל אחד מהילדים כלי בית וסרוויסים מתנה לחתונה ועוד יישאר לי עודף.

ביום שישי עמדתי וניקיתי חלונות בדירה שתהיה שלה ואפילו את התריסים שטפתי. התחלתי גם לסדר את הארונות אבל יש עוד המון עבודה. הבוקר כבר סגרנו עם מוביל, צריך רק לקבוע סופית תאריך. היום בא הטכנאי של יס לחבר את הדירה שלה ללווין ופתאום התברר שצריך לעשות לה מינוי נפרד כי הדירה שלה נחשבת ליחידה נפרדת. עוד מינוי של יס זה עוד 250 ש"ח לחודש, גם ככה אני מרגישה ממורמרת על המחירים הגבוהים להחריד של יס ושל הוט ועכשיו עוד מנוי?

למה? כמה כסף אפשר לסחוט ממנוי אחד?

בעצה אחת החלטנו, ג'ינג'י ואני, להיפרד לשלום מיס ולעבור לסלקום טי.וי. האמת, לנו ולחמותי היה די רק בממיר של עידן פלוס, אבל העובדת הזרה לא מבינה עברית ומכורה לערוצים ברוסית, וג'ינג'י נהנה מידי פעם מאיזה משחק כדור סל טוב בערוץ הספורט, ולפעמים יש סדרה טובה שנחמד לצפות בה. מתברר ששני מינויים של סלקום טי.ווי. עולים פחות ממנוי אחד של יס. שנים שילמתי סתם כסף ליס ולמעשה ידעתי את זה אבל עד היום המשכתי אתם מכוח האנרציה וגם כי התעצלתי להתחיל להזיז ולשנות ולהתקשר וכל התיזוז שכרוך בשינוי, אבל לפעמים אין ברירה, חייבים להזיז את הגבינה ולעשות שינוי.

אתמול אגב גם הזזנו את עצמנו ונסענו לחיפה כדי לרכוש מזרן של מיטה וחצי שרכשתי דרך יד2. נתנו לעובדת הזרה - ששמה יוליה - את המיטה הישנה של צץרץ אבל המזרן שלו ממש דפוק ואומלל והחלטנו לרכוש לה מזרן חדש. לתדהמתנו היה מדובר במחיר גבוה מאוד בצורה לא סבירה (סביב אלף חמש מאות ש"ח למזרן גומאוויר) והחלטנו שגם משומש במצב טוב זה מספיק. המזרן עלה רק 500 ש"ח והוא במצב מעולה, כחדש כמו שאומרים. המוכר הנחמד עזר לסחוב אותו לאוטו אבל את ההורדה עשינו שנינו, ג'ינג'י ואני והיום גבי רצוץ וכואב מכל הסחיבות האריזות והניקיונות. ומחר צפוי ביקור של טכנאי בזק לחבר את הדירה לטלפון...אם אשרוד את השבוע המתיש הזה אחזור בשבוע הבא לספר איך היה.

סוף סוף ואחרי יגיעה רבה וממושכת והרבה אכזבות ומפחי נפש וגם בלבולי מוח הצלחנו למצוא משפחה שתשכיר את הבית של חמותי. יש לנו עד סוף החודש להעביר אותה ואת העובדת הזרה שלה אלינו.

אני ממונה על הבירוקרטיה, כלומר לסדר לה טלוויזיה ואינטרנט (כי העובדת הזרה חייבת אינטרנט) להעביר את הטלפון שלה ולרשום אותה בסניף קופת החולים שלנו. חוץ מזה צריך גם לארוז את כל חפצי הבית והבגדים ולסדר הכל בדירה שתהיה שלה ועל הדרך נצטרך גם כנראה לזרוק הרבה דברים כי אחרת אי אפשר להעביר בית של 160 מ"ר לדירה של 70 מ"ר.

עד היום נאבקנו קשות בעצם ג'ינג'י נאבק ברשות לזכויות ניצולי השואה שכל כך אוהבת את הזכויות שלהם עד שהיא משתדלת כמיטב יכולתה לשמור אותם אצלה ולא לגלות אותם לאיש. למזלה של חמותי הבן שלה הוא עקשן נוראי ולא נרתע מקריאת האותיות הקטנות וירידה לפרטי פרטים. הוא הצליח לגרום להם לתת לה את מלוא זכויותיה שזה בעצם כסף, לא המון אבל מספיק כדי להבטיח שהיא תוכל לממן עובדת זרה ולא תתרושש בגלל זה.

האמת, לא האמנתי שזה יקרה. כל כך הרבה שנים היא התחפרה בבית שלה ומצאה אלף ואחת סיבות למה עדיף שהיא תמשיך לגור שם ולא תעזוב אבל אין ברירה הנסיבות הן כאלה שהיא חייבת לעבור. קודם היא נאלצה לוותר על המיטה הזוגית שלה שבה היא ישנה כל כך הרבה שנים עם בעלה המנוח, (הוא ניגר אותה לבד במו ידיו) ועברה למיטה רפואית עם מנגנון שמאפשר להרים את הראש וכל מיני פטנטים כאלה (בזכות ג'ינג'י הבלתי נלאה קיבלנו את המיטה וכיסא גלגלים ואפילו מנוף לנכים תוך שבוע ולא חיכינו כמו שמקובל מעל חודש עד שמשרד הבריאות יואיל בטובו להזיז את הניירת ולפעול) ועכשיו היא נאלצת להעביר את עצמה ואת שאר הרכוש שצברה במשך שנים כה רבות למקום חדש. בזמנו היא טענה שהבית שלנו נמצא בואדי נמוך מידי, וצריך לרדת ביותר מידי מדרגות כדי להגיע, וזה מקום נידח ורחוק מידי מהעיר לטעמה, אבל זה היה לפני שלושים שנה, כיום כבר הדברים השתנו. כל מה שהיא זקוקה לו במצבה היום זה מקום מגורים עם יציאה לחצר בלי מדרגות, ופתחים מרווחים מספיק למעבר כיסא גלגלים

אנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לה נוח ונעים ונקווה שהמעבר יהיה קל וחלק.

חוץ מזה נפלתי על סרטון מעורר מחשבה ופוקח עינים מתוך הדף של Alon Goldberg שנקרא 'הכללים לשולט' אם כי אולי התרגום המדויק של RULS TO RULLER הוא החוקים למחוקק.

הסרטון שהוא טרח לתרגם בחריצות רבה נלקח מתוך פוסט שנקרא המדריך לדיקטטור - “איך להשיג ולשמר כוח פוליטי - בדיקטטורה ובדמוקרטיה”.

שווה להשקיע זמן ולקרוא!