הכל דבש

מפאת גילי והוותק שלי בעולם אני לא צריכה לדמיין לעצמי עולם ללא אינטרנט. את רוב חיי ביליתי בעולם שלא היו בו טלפונים ניידים, מחשבים אישיים או אינטרנט ואיכשהו אני ושאר בני דורי שרדנו והגענו עד הלום.

אין ספק שהאינטרנט הפך את החיים לקלים הרבה יותר, ולפעמים ממש חבל לי שהיה עלי לצלוח את הלימודים בתיכון בלי דוד גוגל הטוב והחכם, ושנאלצתי לכתוב עבודות במו ידי ולא יכולתי להקליד אותן כמו שאני מקלידה למשל את הפוסט הזה.

בזכות האינטרנט אני יכולה לבדוק את מצב חשבון הבנק שלי מתי שארצה, וגם להעביר כספים מפה לשם (בדרך כלל מהחשבון שלי לזה של הצנחן שלנו) בכל שעה של היום או הלילה. אני יכולה לשלם חשבונות באינטרנט ולדעת מה מצב הקטסטרופה בכרטיסי האשראי יום קודם - חוסך המון זמן ועצבים.

כשיש לך אינטרנט קל מאוד לבדוק עובדות, לברר פרטים, לדעת מה קורה בכל מיני מקומות, ולהרגיש שכל העולם נמצא בקצות האצבעות - תענוג גדול בעיקר לבני הדור שלי שזוכרים עדיין איך זה היה פעם.

נכון, האינטרנט מייצר המון זבל ורעש אבל מי שיודע להשתמש בו בתבונה ולא מתמכר למשחקים זוללי זמן (או לפורנו) חוסך המון זמן והתרוצצות.

אני מתכוונת לטוס לפולין בסוף השבוע הזה ומאחר ואין לי סמרטפון, ואני לא מתכוונת לסחוב איתי לפטופ אצטרך להסתדר שבועיים בלי אינטרנט, אני משוכנעת שאשרוד את הניתוק בקלות, ואולי אפילו אהנה מהשלווה. מה שקצת מדאיג אותי זה שבעלי הטכנופוב לא יוכל לבדוק את מצב חשבון הבנק כי הוא מסרב להתעסק עם המחשב, ועל סקייפ אין בכלל מה לדבר, הוא מתעקש לא להבין בזה כלום. מילא, זה רק שבועיים וסביר להניח שהזוגיות שלנו ומשיכת היתר בבנק יחזיקו מעמד גם אם לא נבדוק כל כמה ימים מה שלומם.

טופי, יפיוף הבית, משגיח על האורחת המלאכית

ולסיום, ובלי קשר לנושא החם, תמונה של הכלבה שאימצנו. על פי השבב שלה שמה אנג'ל אם כי עלי להודות שאין לה אופי מלאכי במיוחד, היא די רגזנית ורטנונית, אבל יכול להיות שהנרגנות שלה נובעת מכך שהיא סבלה מאוד עד שהגיעה אלינו?

היא מתמודדת כיום עם רגל שבורה וגבס ולוקחת אנטיביוטיקה פעמיים ביום, ואם לא די בכך היא צריכה להתמודד עם עוד שני כלבים זרים, צעירים ממנה (היא בת שש) והרבה יותר גדולים ממנה. ואם לא די בכך כל כמה ימים מחליפים לה תחבושת תחת טשטוש, אבל היא מתמודדת באומץ עם הצרות האלה ולמרות התחבושת היא די זריזה - עולה ויורדת, נכנסת ויוצאת ומאוהבת קשות בג'ינג'י שהציל אותה ומתעקשת לישון למרגלותיו כל הלילה.

אנג'ל והנעלים של ג'ינג'י

נופשת לה כחום היום ומחכה לג'ינג'י שיבוא הביתה

בזמן האחרון אין לי כל כך חשק לכתוב, גם לקרוא די נמאס לי. הרגשה של מיציתי, די הגיוני אם נזכור שאני בסביבה עוד מתקופת חבוט ובשנות ישראבלוג אני בעצם כבר עם רגל אחת בקבר, ובכל זאת גם אצל קשישה עייפה והלומת חום כמוני קורים דברים וחלקם די מוזרים ואולי אפילו שווים פוסט?

ראשית, התווספה אלינו עוד כלבה שאני זוממת ושואפת להיפטר ממנה אבל נכון לעכשיו ספק אם זה יקרה. הכלבה הייתה שייכת למישהו שלא טיפל בה יפה ולא לקח אותה לווטרינר אחרי שנפצעה בתאונת דרכים. למזלה הטוב היא נתקלה בג'ינג'י שעושה עסקים עם האיש הזה ולא היה מוכן להתעלם מהזנחת הכלבה המסכנה. הוא לקח אותה בעצמו לווטרינר ואחרי שנחבשה רגלה השבורה החזיר אותה לבעליה שהמשיך להיות אדיש ולא טרח להביא אותה להחלפת תחבושת כמו שביקשה הרופאה הווטרינרית. הוא אמנם שילם עבור הטיפול שלה - לא רצה להסתבך עם הג'ינג'י הכועס כנראה - אבל זה הכל.

ג'ינג'י עבר שם אחרי כמה ימים, ראה שאין עם מי לדבר והכלבה במצב רע ומוזנחת, ואחרי חילופי דברים קצרים וזועמים הוא פשוט לקח אותה והלך ישר למרפאה.

הסברנו לרופאה את המצב והיא (כפרה עליה) סידרה שנקבל הנחה ושחלק מהתשלום יגיע מ'תנו לחיות לחיות' והמשיכה לטפל בכלבה שריח נוראי עלה מהרגל הפצועה שלה, וגם הבטן שלה הייתה נפוחה מנוזלים.

עדיין לא ברור אם הרגל שלה תינצל, אבל היא התאוששה ומרגישה טוב יותר, מספיק טוב כדי לריב עם הכלבים שלנו, לפזר שערות בכל הבית, ולהרגיש די נוח כדי לישון למרגלות המיטה שלנו.

הווטרינרית אפילו הגדילה ראש והשיגה בטלפון את הבעלים המקוריים שלה ששמו לה שבב. הם הסבירו שאחרי שנולד להם ילד נמאס להם לטפל בכלבה ששמה המקורי הוא אנג'ל. איך היא הגיעה מהם לידיו של החקלאי המזניחן זה לא בדיוק ברור, אבל עכשיו היא אצלנו, ואם לא נצליח להעביר אותה לאימא של בעלי שגם לה כבר יש שני כלבים כנראה שהיא תישאר. 

ג'ינג'י ועוגי מתלהבים ממנה, ואני מניחה שגם צץרץ יחבב אותה, אבל מי שמנקה את השערות שלה ומפריד בינה לבין לוקה וטופי זו אני.

ואגב, עוגי נסע לאילת לעבוד שם בבית מלון. יש המון עבודה בתחום הטבחות במלונות באילת ויש תנאים טובים כולל מגורים ונסיעות, והוא תמיד אהב את אילת. הוא נסע אתמול, נלהב שמח ומרוצה, אבל הערב שוחחנו שוב והוא נשמע קצת עצוב ופתאום התחיל להתגעגע הביתה, לכלבים ולחברים ואולי אפילו להורים?

נראה כמה זמן הוא יחזיק מעמד רחוק מהפינוקים של הבית.

אני די מתוזזת לאחרונה כי הסבתא של הילדים שאני מטפלת בהם בחו"ל ואני ממלאת את מקומה אחרי הצהרים. ילדים זה שמחה, אבל גם הרבה עבודה והתרוצצות. אני מחזיקה מעמד כי בעוד שבוע וקצת, ביום שישי הבא, הסבתא חוזרת, ואני נוסעת (כן, תיאמנו מראש) ואני אהיה שבועיים בפולין עם הורי ואחי והדודים במסע שורשים.

הורי מממנים הכל (מבזבזים בעצמם את כל הירושה) ואלו אמורים להיות שבועיים נהדרים ומרגשים, אבל כפולניה מקורית קשה לי לא לדאוג איך בעלי יסתדר לבד עם הכלבים והבית. עוגי יהיה באילת כנראה, וצץרץ בצבא, ולילי עסוקה בהצלת העולם... מי ידאג לו?

הוא בטוח שהוא יסתדר ושעלי לנסוע ולא לדאוג וזה מה שאעשה ואני רק מקווה שאמצא את הבית והבעל בריאים ושלמים כשאחזור, ושלא ייקח לי יותר מחודש חודשיים לנקות את כל הבלגן שבעלי היקר יעשה בהעדרי, ולהחזיר את הבית למצב סביר מהר ככל האפשר.

סוף סוף, בשעה טובה ומוצלחת עוגי סיים את הקורס שלו.

זה היה ארוך ומתיש, רצוף משברים בעיות ותהפוכות, אבל בנחישות וברגישות - וכשלא הייתה ברירה גם בצעקות ובאיומים - עמדנו בפרץ ולא הנחנו לו לוותר ולפרוש.

התחלת, תסיים, זו הייתה הססמא ולמרות שהיה לו קשה לקום בבוקר והוא שנא ללמוד בישול אסייתי ולא תמיד הסתדר עם השף הייקה הוא אזר כגבר חלציו וסיים וקיבל תעודה ומהיום הוא חופשי ויכול לעבוד כמה שעות שירצה וללכת לאן שיחפוץ.

למרבה השמחה הוא גם מצא לו עבודה במקום שעושה הרבה בשר, כמו שהוא אוהב וזה אפילו קרוב לבית ואחרי שאקנה לו את הסמרטפון החדש בו הוא חושק הוא יהיה מאושר עד הגג לפחות לרבע שעה

חוץ מזה אני עסוקה עד השמיים, עובדת ומתרוצצת וכמו תמיד בקיץ גם מזיעה בשפע וסופרת את הימים עד לסוף החודש. ביום שישי האחרון של חודש יוני אני נוסעת לי לחו"ל ומשאירה מאחורי את כל תלאות היום יום ומקווה למצוא את הבית עומד על תילו ואת ג'ינג'י והכלבים בריאים ושלמים.