החיים מעבר למה שאחרים רואים

כמישהי שיש לה בלוג כבר לא מעט שנים, ואפילו שלאחרונה הוא פחות פעיל, לא יכלתי להתעלם מאיום הסגירה האופף את קהילת הבלוגרים כאן, ביניהם גם אני.

אני כותבת בישראבלוג מגיל 16, היום אני כבר בת 24. כתיבה זה אחד הדברים שמזהים אותי בחיים. עוד מביה"ס היסודי התאהבתי בכתיבה, ולא משנה אם מדובר בכתיבה על רגשות וחוויות או כתיבה יצירתית (מוזמנים לבקר בבלוג היצירה שלי, שגם הוא, איך לא, בישראבלוג).

הסיבה שבחרתי לפתוח את הבלוג שלי דווקא כאן, היא כי מצאתי את ישראבלוג כממשק הכי פשוט, נוח ומאפשר לבטא את ה"אני" שלי גם בעיצוב וגם בכתיבה. מעולם לא הייתי מהאנשים שמחפשים עיצוב מפואר ומסובך, והפשטות שלו בישראבלוג מיד משכה אותי. וכמובן, לאחר פתיחת הבלוג, גיליתי את קהילת הכותבים המדהימה שיש פה, שיודעת לפרגן, לתמוך ולעודד ומצד שני לתת ביקורת בונה. אין תחליף לכתיבה כאן.

המוטו של ישראבלוג - "החיים זה כאן" - הוא לא סתם משפט. החיים שלי - וגם של אלפי בלוגרים אחרים - הם כאן. כאן התבגרתי ממילה למילה, ממשפט למשפט ומפוסט לפוסט. כאן ניסיתי, שיניתי, השארתי ויצרתי את עצמי כל פעם מחדש. ישראבלוג היה וממשיך להיות חברי הנאמן לחיים, גם אם כעת אני כותבת בו פחות. הוא המראה שמראה לי, באופן כן ואמיתי וללא הטיות, את מי שהייתי ואת מי שאני עכשיו.

לסגור את ישראבלוג, זה בעצם למחוק את כל הדברים האלה. את מי שהייתי ואת מי שאני עכשיו. זה למנוע את חופש הביטוי, שלי ושל עוד אלפי אנשים. לא סתם בחרנו לבטא את עצמנו דווקא כאן.

אל תיתנו לנענע לסגור אותנו ולקחת מאיתנו את החיים שחווינו וחופש הביטוי! תחתמו על העצומה, כדי שכולנו נוכל להמשיך לבטא את עצמנו כאן!

כל חתימה יכולה לעזור!

דרכים נוספות בהן ניתן לעזור ולמנוע את הסגירה מפורטות כאן.

תודה ענקית לכל מי שנרתם!

ויקצ'ו