החיים מעבר למה שאחרים רואים

אז, מצגת עם שיר כבר הייתה לנו (ואפילו הזלת דמעה 3>); שיר שכתבתי לך גם היה לנו (ואני עוד אכתוב אחד יותר מיוחד), אז עכשיו הגיע תורו של המכתב.

מה הסיבה? כי אני רוצה להזכיר לך כמה אני אוהבת אותך.

אני יודעת שאני: קנאית לפעמים (אבל בעוצמה כשזה קורה), מעט חסרת ביטחון בדברים מסויימים (ויורה בעיקר עליך כדי להגן על עצמי מזה), נצמדת לדברים לאורך זמן, שונאת שינויים דראסטיים.. בקיצור, לא חגיגה. (אין לי מושג איך אני חיה עם עצמי ככה, כך שאתה צודק לחלוטין - להיות בן הזוג שלי זה עוד יותר לא קל, בלשון מעטה).

אבל, יצא לי ככה לחשוב על דברים שחוויתי לפני שהכרתי אותך, וזה הזכיר לי כמה אתה באמת מנסה לעשות, ולתמוך, ולעזור, ולהיות שם בשבילי, ולא מפסיק לאהוב אותי ונשאר לצידי גם כשקשה לך, כשאתה מיואש ממני, וכשחולפת לך בראש המחשבה (ואין לי ספק שהיא חולפת, וזה בסדר) "למה לעזאזל אני צריך את כל זה"\"מה עשיתי רע בחיים שזה מגיע לי".

אז אתה בהחלט לא צריך את כל זה, ולא עשית שום דבר כ"כ רע בחיים, ובטח שזה לא מגיע לך. באמת, אני יודעת שאני בן אדם.. קשה. בלשון המעטה.

ולכן, רק רציתי להגיד לך תודה, ושאני מעריכה את הכל, ושאני אוהבת אותך.

אולי אני לא תמיד מראה את זה, ולא תמיד אומרת את המילה הטובה, אבל רואה את כל מה שאתה עושה בשבילי ובשבילנו.

אני רואה איך הפכת להיות הרבה פחות ביקורתי ממה שהיית פעם, ויודעת שזה לא פשוט לך.

אני מרגישה את נשיקת הבוקר שאתה נותן לי לפני שאתה יוצא לרוץ (למרות ש-3 זה יותר שעת לילה בשבילי).

אני רואה איך אתה דואג לתחזק את הבית, וכמעט ולא מעיר לי על החלק המאוד (מאוד-מאוד) קטן שאני לוקחת בזה.

אני רואה איך אתה דואג להכין לשנינו אוכל מושקע ליום-יום, ומרגישה את החיבוק האוהב, לאו דווקא פיזי, כשקשה לי עם המשפחה שלי.

אני רואה אותך ויודעת - זאת אהבה. וגם כשאני כועסת, וקשה לי לראות אותך בכעס הזה, ולדבר על מה שאני מרגישה במקום להתפרץ ולהתבצר בכעס שלי - אני עדיין יודעת שלא יכלתי למצוא מישהו יותר טוב ממך, מישהו שידאג לי וישמור עליי יותר ממך. זה בלתי אפשרי, פשוט כי לא קיים יותר ממה שאתה עושה.

אומרים שהאנשים שהכי קרובים לנו, הם האנשים שאנחנו נוטים להתפרץ עליהם הכי הרבה, כנראה כי אנחנו יודעים שהם תמיד יהיו שם בשבילנו ויסלחו לנו. אמנם זה לא מצדיק התנהגות כזאת, אבל אני חושבת שזה נכון; אתה באמת האדם הכי קרוב שיש לי בחיים עכשיו.

אז אני לא רוצה לדבר בלשון עבר; ובשל דברים שכתבתי כאן בזמנו על העתיד ועל נצחיות, ושכעת נראים לי קצת פתאטיים - אני לא רוצה להתחייב לעתיד; ולכן אדבר על מה שאני מרגישה בהווה. ועכשיו אני אוהבת אותך. וכל השאר זה הדברים הקטנים של החיים.

ויקצ'