גם הבכי מושפע מהצחוק

"כשהקיץ בא הם פורשים כנף
בעקבות חלום שחלמו בסתיו
והם לא אמרו אם הם יחזרו
מהרי נפאל, מערבות פרו
נודדים שם סחור וסחור
הוא על זמן והיא על אור
עם גיטרה וכינור.

בדירה קטנה, חשוכה מעט
לא רחוק מכאן בסימטה בצד
גר בחור אחד עם אישה אחת..."

השיר הזה כל כך מרגש אותי!

אני לא יודעת למה. במיוחד הסוף שלו, הוא כל כך מיוחד וכל כך נגע בי

שאני משתדלת לא לפרוץ בבכי, כי הוא פשוט מדהים.

בני אדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף

ואז הם מאבדים את הכסף כדי להציל את בריאותם

בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה

וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד

את מה שהלב לא יכול להבין,

לא יכלו להסביר גם דמעות..

הוא אמר לי דברים כל כך יפים, אף אחד אף פעם לא אמר לי דברים כל כך יפים.

"תביני, את הדבר הכי חשוב לי בעולם.אני חושב עלייך כל היום, כל הלילה.כשרע לי, ובעיקר כשטוב לי.

אין מצב שאת לא בראש שלי. אני לא אהבתי ככה ילדה מעולם, את לימדת אותי איך זה לאהוב בן אדם ולהתייחס אליו.

התקופה הזאת בלעדייך, היה הדבר הכי קשה שהיה לי. הכל היה בה רע.

 זה פשוט היה רע, כל דבר. לא הצלחתי לעשות ובעיקר לסיים שום דבר.

למה נראה לך ששברתי את היד? כששיחקנו, נכנסה לאולם ילדה כל כך דומה לך,

 ופשוט סובבתי את הראש, ואז נתקעתי בילד. ומה נראלך? למה לא הייתי מרוכז?

חיכיתי לרגע שתכנסי. ציפיתי,קיוויתי וייחלתי לו.את לא מבינה?מתי תביני שאני אוהב אותך כמו שלא אהבתי מעולם?"

היו לי דמעות בעיניים.לא ידעתי מה לאמר, לא היה לי מה לאמר:"אז למה לא התייחסת אלי? וכשכן התייחסת היית מגעיל, אדיש, חסר רגשות.

מה התביישת בי? התביישת להגיד לי שלום ברחוב?"

אני חושבת שהוא התעצבן.או נעלב?

"מה יש לי עוד לאמר לך? את לימדת אותי איך לאהוב. שבוע בלעדיך היה לי קשה, הייתי עובר ליד הבית שלך בכוונה, מחפש אותך תמיד.

לא הייתה שניה שלא חשבתי מה את עושה, עם מי את עושה. בטח את כבר בכלל שונאת אותי. ואני בכל כולי אוהב אותך.אני פשוט אוהב אותך"

פשוט התחבקנו ולא אמרנו יותר כלום.

חבל שזה היה רק חלום...