אחרי תקופה של שבעה חודשים ( +-) שוב חזרתי.
למה ? הלוואי שהייתה לי תשובה. אני פשוט אבודה , אני רצינית .
בתקופה הזאת בקושי ייחסתי חשיבות לאוכל , חייתי כמו בן אדם נורמלי , עד כמה שזה אפשרי , כן ?
ההורים שלי לקחו אותי לטיפול ( לא קשור להפרעות אכילה ) פסיכולגי , בגלל בעיות מסויימות שהיו לנו בבית . בטיפול פגשתי אישה מדהימה שכלכך אבל כלכך עזרה לי . היא עזרה לי לאהוב את עצמי קצת יותר , לכבד את עצמי , להבין שאני חייה בשביל עצמי ורק בשביל עצמי. היא פשוט גרמה לי להבין , שאף אחד , אבל אף אחד , לא שווה את הסבל והעצבים שלי. בגלל זה אני החלטתי שאני לא עושה יותר דברים שיפגעו בי על מנת לרצות אנשים אחרים. אני עושה רק מה שטוב לי ונח לי . נקודה .
אז למה בעצם חזרתי לבלוג ? כי אני בתקופה כזאת..אני בתקופה של לכתוב , של להוציא .
אני בתקופה שאין לי אף אחד שאני יכולה לסמוך עליו , שאני פשוט מרגישה לבד , חנוקה בתוך הסבל של עצמי.
והפעם לצערי זה רציני .. באמת שאין לי אף אחד . הבן אדם שהכי סמכתי עליו במשך השנתיים האחרונות פשוט נעלם לי , לאט לאט הוא הולך ונעלם . אני כבר לא מכירה את הילדה הזאת . היא לא אותה אחת . היא לא שלי . היא אחרת , שונה , היא פשוט חטפה לי את האדם שהיה בשבילי כמעט הכל . הבנאדם שהייתי מוכנה לעשות בשבילו כמעט כמעט הכל . אחותי בנפש , הנפש התאומה שלי . לקח לי זמן להבין , לקח לי זמן לעכל , אבל סוף כל סוף אני מבינה שזאת לא היא .. והיא לא עושה לי שום דבר בשביל לפגוע בי . קרה לה משהו , משהו שינה אותה . היא בן אדם אחר .. ובגלל זה אין מה לכעוס עליה . אני כועסת על ילדה שלא קשורה אליי .. כי לי ולה אין כבר שום דבר במשותף , היא חטפה אותה , היא פשוט חטפה ממני את אחותי , את הדבר שהיה הכי יקר לי. ועכשיו אני לבד..לגמריי לבד. בקשר למשפחה שלי אין בכלל מה לדבר , זאת המשפחה שלי.
בקיצווור , אני חזרתי לפה לא בשביל להרעיב את עצמי .. אלא יותר בשביל לפרוק. אשכרה לפרוק..זה עושה לי טוב (:
ממחר אני מתחילה בשיגרת דיאטה , לא קיצונית מידי , דיאטה . דיאטה שבה אני אכבד את הגוף שלי והוא אותי D:
אני פשוט רוצה להראות טוב .. זאת לא בקשה גדולה מידי נכון ? אני בטוחה שלא ..
אני פשוט רוצה ללכת לחנויות ולקנות כל מה שבאלייי ושכל מה שאני רק ארצה יראה עליי טוב ..
אני פשוט רוצה שאנשים ישימו לב אליי בזכות מי שאני , ולא בזכות האנשים שאני מסתובבת איתם ..
אני פשוט לא רוצה להיות שקופה .
אני פשוט רוצה להצליח.
אני פשוט רוצה לשנות את החברה , את החברה הקטנה שלי , כי כל שינוי מתחיל בקטן .
אני פשוט רוצה להראות לעולם את מה שיש לי לתת , להגיד את מה שיש לי להגיד .
אני פשוט רוצה להגשים את הייעוד שלי בחיים , אני לא רוצה להרגיש שבאתי לפה סתם.
לכל אדם יש ייעוד כלשהו , ואני רוצה לנצל את שלי .
אני פשוט לא רוצה לעזוב את העולם הזה מבלי להרגיש שלמה עם עצמי , מבלי לדעת שעשיתי טוב לאנשים אחרים.
אני רוצה , חייבת ופשוט צריכה לעזור לאנשים . לעזור לאנשים לצאת מהפרעות אכילה , לעזור להורים שלא יתנו לילדים שלהם בכלל להיכנס לזה , ללמד הורים להיות הורים , אני רוצה להראות לאנשים טיפ טיפה מהשקפת החיים שלי .. אני בטוחה שזה היה עוזר להם. אני רוצה לשמח אנשים חולים , לעזור לחסרי כל , לילדים נטושים , למשפחות במצוקה .
אני לא אלוהים ולא קוסמת .. אני יודעת שרצון זה דבר טוב ותו לא . אבל אני אנסה , אני מבטיחה לכולם שאני אנסה..אני אנסה לפחות בחלקי , להפוך את העולם שלנו לעולם טוב יותר . אני מבטיחה .
אבל השינוי הגדול מתחיל בדברים הקטנים . בשביל לעזור לאחרים אני צריכה קודם כל להיות שלמה עם עצמי נכון ? נכון.
לכן , אני מתחילה את השינוי הקטן שבי . מה שמפריע לי אצלי . כמה קילו מסכנים . ברוך השם יש לי שתי ידיים , שתי רגליים , ראש , צוואר , בטן , מעיים , קיבה .. יש לי הכל . על מנת להיות שלמה עם עצמי , אני רק צריכה להגיע לסדר באוכל שלי , וכך גם במשקל . ואני יודעת שאני יכולה..אני יודעת.
בנימה אופטימית זאת , אני מצפה לתגובות (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Life.