ojos que no ven corazon que no siente

טוב אז לא כל כך ילדה וגם לא תמימה אבל אתמול פעם ראשונה שכבתי עם חבריקו שלי.

זו הייתה הזדמנות כל כך טובה כבר הרגשתי מוכנה לזה נפשית ופיזית פשוט הלכתי על הכל, הכנתי לו הפתעה תכננתי מראש ערב שניהיה רק שנינו בדירה לבד עם בירות ואוכל קניתי גם קונדומים למקרה שלא יהיה לו כי זו הייתה הפתעה בשבילו(ומסתבר שתמיד היה לו הוא גם חושב מראש אבל אי אפשר לדעת עם בנים).

אני לא יכולה לסכם את הערב הזה היה כל כך מושלם, הוא הבחירה הכי טובה שיכולתי לבחור בשביל הפעם הראשונה שלי. הוא לא האהבה הראשונה שלי אבל הוא הראשון שיכולתי לחשוב אפילו לסמוך עליו ולבטוח בו כדי לאבד את הבתולים ואגב זה היה כואב.

אני אוהבת אותו פשוט ככה אני מאוהבת בכל מילימטר מהגוף שלו בכל תכונה באופי שלו ואני רק מקווה שההרגשה הזאת שאני מרחפת תשאר ולא תעבור לעולם.

אחרי שהגוף שלי התמוטט ונתן לי להבין שלא טיפלתי בו והייתי צריכה להגיע לבית חולים ולקחת סטרואידים במשך שבוע וחצי ולהיות כמו פדלאה ולא לרוץ 5 ימים חזרתי בכל הכח לריצה, יש הרבה דברים לשפר יש לי משבר ב8.5 ק"מ בזמן האחרון אבל אחרי 10 מטר של הליכה הצלחתי היום לרוץ 12 ק"מ הייתי חייבת אמרתי לעצמי שאני לא יורדת מההליכון הזה עד שאני לא מגיעה ל12 ק"מ לא מעניין אותי כלום והצלחתי.

עם חיוך על הפנים כי אין לי על מה להתלונן טפו טפו טפו שיהיה לילה טוב :)

אני מחשיבה את עצמי כמודרנית או טכנולוגית איך שתרצו לקרוא לזה בהרבה תחומים כמו מחשבים כסף עסקאות יש לי ראש פתוח להרבה דברים חוץ מימה שקשור לכבוד, אהבה עם אנשים שממש קרובים אליי והדבר שהכי קרוב ללבי עכשיו זה התרופות.

מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי לקחת תרופות ובטח שלא אהבתי רופאים בשבילי כל הבתי חולים הרופאים ותעשיית התרופות זה לא יותר מעסק המזון כולם משוחדים. תמיד אמא ואבא היו צריכים להחזיק אותי ולגרום לי לבלוע אקמול כשהיה לי חום.

הדבר שהכי מפחיד בתרופות זה התופעות לוואי ושאני לא יוכל לרוץ בזמן הטיפול בתרופות והדבר שהכי פחדתי מימנו קרה, ביום שישי בערב שמתי לב שהשרירים בחצי פנים נתפסו, לא ברמה שאפשר לראות אם אני לא עושה תנועות של נשיקה למצלמה או קורצת למישהו. ביום שבת הלכנו למוקד והפנו אותנו דחוף לרמבם, היינו שם 4 שעות החדר מיון שם זה הדבר הכי לא מסודר שראיתי בחיים שלי ישב שם חייל 3 שעות בלי בכלל שרשמו אותו לתור במחשב, לא ייאמן!

מפה לשם אחרי הפניות לרופאים שונים ובדיקות דם נתנו לי סטרואידים וטיפול פיזותרפיה דרך מכבי וכמובן שאסור לי לרוץ עכשיו בין 5-10 יום אני כבר מתחילה להתחרפן אבל אמרו לי שהבירכיים שלי צריכות מנוחה בכל זאת אז אני יודעת שעם כל המוטיבציה שיש לי אני אכנס לכושר שוב צ'יק צ'אק אבל מה שמציק לי זה שאי אפשר לחיות בעולם הזה בלי תרופות, כל פעם החיידקים מתפתחים שלב ועוד שלב ונעשים להיות חסינים.

דחקו אותי לפינה, כל מה שנשאר זה לזרום עם הזרם שהעולם הזה מכתיב לי ולבלוע את התרופות ולקוות שהכל יהיה בסדר אני חזקה עברתי הרבה דברים וזה קטן עליי.

          עולם של טעמים                     

עולם של טעמים ורגשות מתלכדים

עולם של רוך מגע וטעימות מן עולמך

הופעת בחיי

הצלחת לשחרר אותי

מעולם שכלאתי את עצמי

המנעול נפתח בנשיקה

שפתיך נגעו בשפתיי

והעירו רגשות שדאגתי לשמור קרוב

הלב התעורר

והחל לפעום בקצב המוכר

כאילו חיכה רק לך

כדי להרגיש את טעם האהבה