אני מחשיבה את עצמי כמודרנית או טכנולוגית איך שתרצו לקרוא לזה בהרבה תחומים כמו מחשבים כסף עסקאות יש לי ראש פתוח להרבה דברים חוץ מימה שקשור לכבוד, אהבה עם אנשים שממש קרובים אליי והדבר שהכי קרוב ללבי עכשיו זה התרופות.
מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי לקחת תרופות ובטח שלא אהבתי רופאים בשבילי כל הבתי חולים הרופאים ותעשיית התרופות זה לא יותר מעסק המזון כולם משוחדים. תמיד אמא ואבא היו צריכים להחזיק אותי ולגרום לי לבלוע אקמול כשהיה לי חום.
הדבר שהכי מפחיד בתרופות זה התופעות לוואי ושאני לא יוכל לרוץ בזמן הטיפול בתרופות והדבר שהכי פחדתי מימנו קרה, ביום שישי בערב שמתי לב שהשרירים בחצי פנים נתפסו, לא ברמה שאפשר לראות אם אני לא עושה תנועות של נשיקה למצלמה או קורצת למישהו. ביום שבת הלכנו למוקד והפנו אותנו דחוף לרמבם, היינו שם 4 שעות החדר מיון שם זה הדבר הכי לא מסודר שראיתי בחיים שלי ישב שם חייל 3 שעות בלי בכלל שרשמו אותו לתור במחשב, לא ייאמן!
מפה לשם אחרי הפניות לרופאים שונים ובדיקות דם נתנו לי סטרואידים וטיפול פיזותרפיה דרך מכבי וכמובן שאסור לי לרוץ עכשיו בין 5-10 יום אני כבר מתחילה להתחרפן אבל אמרו לי שהבירכיים שלי צריכות מנוחה בכל זאת אז אני יודעת שעם כל המוטיבציה שיש לי אני אכנס לכושר שוב צ'יק צ'אק אבל מה שמציק לי זה שאי אפשר לחיות בעולם הזה בלי תרופות, כל פעם החיידקים מתפתחים שלב ועוד שלב ונעשים להיות חסינים.
דחקו אותי לפינה, כל מה שנשאר זה לזרום עם הזרם שהעולם הזה מכתיב לי ולבלוע את התרופות ולקוות שהכל יהיה בסדר אני חזקה עברתי הרבה דברים וזה קטן עליי.
