להתעורר לסיוט

נכון אני נולדתי למשפחה דפוקה , נכון אני עברתי לא קצת בחיים שלי עד עכשיו, אז אתם שואלים את עצמכם איך זה שאני עדיין שפויה?! - תמיד כשיודעים שיש בעיות במשפחה תמיד איכשהו זה משתקף על הילדים: נהיים פריקים, חותכים ורידים, מעשנים, שותים, לוקחים סמים רק כדי לברוח מהבעיות , לברוח לעולם אחר, לעולם טוב יותר ,לעולם יפה יותר, לעולם שבעיניהם ייראה ורוד.

אני, לא עושה שום דבר מהדברים האלה חוץ מהבלוג הזה שרק עוזר לי לפרוק הכל החוצה. אני בטוחה שאתם לא יכולים להבין אותי, אתם בטח חושבים טוב עוד ילדה מתוסכלת ומתוסבכת שיש לה בעיות בבית, לא - אני באמת לא כזאת אני לא מתוסכלת לפחות לא ככה החברים שלי מכירים אותי אם הם היו קוראים את הבלוג הזה הם בחיים לא היו מאמינים שזו אני. אתם מכירים את זה שלפעמים בחיים את משחקים את עצמכם כאילו משחקים תפקיד או דמות בחיים? אז אני, משחקת דמות כל החיים. מה שהאנשים הכי קרובים אלי רואים זו לא אני האמיתית זו דמות שיצרתי כדי שהם ישימו לב שהחיים שלי לא מתוקים כמו שהם נראים.

ואם כל הדברים האלה אני עדיין מצליחה להישאר שפויה ולא להשתגע , לצאת החוצה ולצרוח את נשמתי , לצרוח את כל מה שיש לי על הלב, בזיכרונות ובמחשבות. כי אני לא מחוברת למציאות אני לא מסתכלת על המציאות , על החיים שלי כמו שהם ,אני מסתכלת עליהם כאילו מהצד כאילו אני מספרת סיפור על ילדה שיצרתי. אבל כדי לא להיסחף יותר מידי לסיפורים שלי אני כותבת את זה כדי להבין שזה לא אמיתי ולראות איפה אני באמת עומדת. אני זוכרת את עצמי כבר מגיל קטן תמיד מספרת לעצמי סיפורים על עצמי איך אני הייתי מה אני עשיתי אפילו  שלא הייתי עושה כלום מהדברים שהייתי מספרת אני פשוט הייתי מדברת לעצמי - על עצמי.

אני מסתכלת על הילדים מסביב ואני רואה כמה שהם מראים את מה שקורה להם בבית - הילדים הטובים האלה שלומדים הם הילדים מבית טוב שבד"כ גם בית עשיר הם יכולים להנות מהחיים אבל כנראה זה מה שנותן להם סוג של הנאה, ללמוד [?].

יש את הילדים החורשים האלה שזה ברור שאלה הילדים שנורא כועסים עליהם בבית על ציונים ועל ההתנהגות שלהם.

יש את הילדים ה"מגניבים" שגם הם בד"כ באים מבתים עשירים כי מי יקנה להם את כל הבגדים היקרים שהם לובשים אבל הילדים האלה בד"כ גם לא זוכים למספיק תשומת לב מההורים אבל מספיק תשומת לב מההחברים. הילדים ה"פריקים" בד"כ באים מבתים דווקא טובים אבל הם לא מקבלים את התשומת לב שהם רוצים ולכן מנסים למשוך אותה בצורה שונה. הילדים ה"נעדרים" ועושי בעיות באים ממשפחה מרובת ילדים או שסתם ההורים עסוקים מידי בשביל לבדוק מה הילדים שלהם עושים וגם הילדים האלה מחפשים תשומת לב שלא מקבלים בבית. ויש כמובן את הילדים ה"רגילים" שלא שייכים לשום קבוצה שיש להם משפחה רגילה בד"כ אח/ות והחיים שלהם סטנדטיים ומשעממים ואני הייתי מעדיפה את החיים האלה מאשר החיים ה"פרועים" שלי. אני לא מכניסה את עצמי לשום מהתגיות שציינתי. הרגע אני חושבת שאני שונה מכולם כי מכל הילדים שסובבים אותי אני עדיין לא ראיתי את הילד/ה שהסיפור חייהם דומה לשלי .

לפעמים אני מסתכלת לאחור וחושבת מה היה קורה אם החיים שלי היו נראים שונה אם היו לי החיים של זה או של זאת מה היה קורה לי? לאן הייתי מגיעה? לא נראה לי שלמצב הזה שאני צריכה להעמיד פנים של מישהי שאני לא. ואתם יודעים מה באמת שבא לי למצוא מישהו עם סיפור דומה לשלי ולא כי אני רוצה להשוות את רמת המסכנות אלה פשוט אני רוצה סופסוף לדבר עם בנאדם שבאמת יבין את מה שעובר עלי ולא ינדנד עם הראש ויגיד 'אני מבין'. ואם מהמשפט האחרון שכתבתי את הגעתם למסקנה שאני הולכת לפסיכולוגיים מגיל קטן אז אני כבר אומרת לכם שלא, בחיים לא הייתי בפסיכולוג ההורים שלי תמיד חשבו שאני לא זקוקה לזה וזה סתם בזבוז כסף ואני חושבת שאולי הגיע הזמן שאני יילך לטיפולים אולי זה עדיין לא מאוחר מידי לא להפוך להיות בנאדם ממורמר , לא פוחד מהעתיד (כי הכל יותר טוב מהווה) ובודד.

אז אוקי לבינתיים אני חושבת שעם כל הבעיות שיש לי בחיים יצאתי די בסדר ואני בינתיים די שפויה ולא מתכננת בשנים הקרובות לעבור לשלוותה או לגן-עדן/גיהנום.

קייטלין.