טליתא קומי

הזמן עובר, יום ועוד יום, שעה רודפת שעה, דקה אחרי דקה ושניה קופצת, בכל מאה מאיות השניה. אנחנו כאן לזמן מוגבל - יש בינינו בני האדם החיים במשך דקה ויש כאלו שהגיעו ל - 930 שנה. הזמן כפי שאנחנו רואים קשור לחיים, כל זמן אדם חי על האדמה, הוא קשור לזמן, החים שלנו סובבים סביב הזמן, השמש שוקעת ומתחיל לו יום חדש(עפ"י התנ"ך), השמש זורחת ומתחיל לו יום חדש(עפ"י האנושות), הסתיו מגיע, ומביא עימו ציפיה לחורף רטוב וקר, החורף מגיע ומביא עמו כמיהה לשמש אביבית, האביב מגיע ומבשר על הקיץ שיהיה, הקיץ מגיע ולפעמים נשאר יותר ממה שאנחנו באמת רוצים שהוא ישאר. אך גם הוא עובר ושוב מגיע הסתיו וחוזר חלילה.

כל עוד האדם חי, הזמן יהיה בעוכריו, הזמן זז, חולף, עובר, לא מתייחס כלל למצבו של האדם, לא אכפת לו אם טוב לו או רע לו, אם חם לו או קר לו. הזמן פשוט ממשיך וגם לאחר שהאדם מת, הזמן ממשיך - עבור האדם המת, הזמן אמנם נעצר בשנה מסוימת, ביום מסויים, בשעה מסוימת, בדקה מסויימת, בשניה מסויימת, במאית השניה המסויימת, אשר עבורו לא זזה יותר. האדם מת, ואיתו גם הזמן. אך הזמן ממשיך לנוע ולא עוצר, אנשים אחרים, חווים בחיים את הזמן שנמצא כאן כדי להישאר.

כשאדם מת, הוא מגלה שגם אם הוא מת בגופו, ברוחו הוא עדיין חי. הוא רואה את גופתו המוטלת על הרצפה ללא רוח חיים, כיוון שהגוף לא יכל לשאת עוד את הרוח, כי הגוף מת, אך הרוח של האדם עדיין חייה. רוח האדם, רואה את כל חייה שהיא חיה בתוך הגוף, ומבחינה באור הנוגה מלמעלה, הוא נמשכת אל האור, ומתמזגת עם האור, ועולה למעלה. שם רוח האדם מוצאת את עצמה אל מול כס החסד והמשפט של אלוהים. היא - הרוח - יודעת שבחייה בגוף האדם - היא חטאה. ומבינה שאין לה כניסה אל מלכותו של אלוהים. אך אם אותה הרוח, קיבלה את ישוע המשיח בחייה כמושיעה - למרות חטאיה, הוא מוצאת את עצמה בחסדו הרב של אלוהים במלכות האלוהים. אך אם היא לא קיבלה את הישועה של ישוע המשיח - היא מוצאת עת עצמה בחושך החיצון שם נשמעות יללות וחריקת שיניים.

כל עוד האדם חי, יש לו פתח צר, אשר דרכו הוא יכול להיכנס, ולעבור ממלכות החושך של העולם הזה - עם כל תאוותיו, וגאוותו, אל מלכות האור - מלכות השמיים. ישוע הוא הפתח הצר, והוא הדרך בה האדם יכול להתחבר באמת עם אלוהים.

אדם יכול להיות נוצרי, כל חייו - להיטבל בכנסייה, להתחתן בכנסייה, להתוודות מדי פעם בכנסייה, ולבוא לטקסי הלוויה בכנסייה. אך כל זה לא יוביל אותו אל מלכות השמים. כדי להיכנס למלכות השמים על כל אדם בעולם, כולל הנוצרי, להאמין בישועה המשיח, ולקבל את הכפרה שבדמו, לקבל את ההצדקה שאלהוים מצדיק אותנו בו - בישוע המשיח.

אדם יכול להיות יהודי, כל חייו - ללכת לבית הכנסת שלוש פעמים ביום, ללבוש ציצית כל ימי חייו, בכל בוקר להניח תפילין, לשמור את כל החגים והשבתות ולקיים את כל מה שהרבנים מצוות אותו לעשות. אך כל זה לא יוביל אותו אל מלכות השמים. כל זה הינו הצדקה עצמית, ולא מוביל למערכת היחסים עם הבורא, שאלוהים חפץ בה יותר מכל.

ישוע הוא המשיח היהודי, שלנו של העם היהודי, ושל כל העמים כולם. וכל עוד הזמן מכונה יום - יש לנו ישועה אדירה.

אם ישוע לא היה מכפר על חטאינו, אילו לא הייתה ישועה.

אז גם אף אדם לא היה יכול להתחבר עם אלוהים, ואף אדם לא היה יכול להיכנס אל מלכות האלוהים לאחר מות הגוף. זהו חסד שניתן לנו מאת האלוהים, וזה לא קשור לדת זו או אחרת. אלא אך ורק למערכת יחסים עם אלוהים. האם יש לך אחת כזאת?