טוב אז קצת מוזר לכתוב לאף אחד, אבל אני אכתוב ואולי עוד מישהו ימצא את הבלוג הזה בטעות.
אף אחד היקר, בעצם אם אתה קורא את זה אז אתה מישהו, אולי מישהו חשוב, אולי סתם עובר אורח שמחפש משהו יותר גדול אז מתנצלת, אתה כנראה ממש לא אף אחד.
אז שלום אני ליאור, עוד שנייה 16, לא מאמינה בקטע הזה של אף אחד. או בכלל בקטע שאומר שאנשים הם רעים, או חלולים. כי שימו לב מה הולך פה בבלוגספירה כמו שקוראים לזה היום, כל מישהו עם בלוג, לפחות אישי, מספר לנו את הדברים הכי אישיים שיש, ואני לא מדברת על בלוג יואו תראו אותי תמונות. אלא בלוגי פריקה, בעצם לכל אחד מאיתנו יש את זה. הצורך לפרוק. וכן גם זאת שאתם שונאים, מסתכלים עליו בעין עקומה, יש לו עולם שלם של רגשות ותחושות ואתם פשוט חוסמים את המחשבה על זה.
כי מה, אנחנו רעים? מה פתאום! אני לא צדיקה בדברים האלו, אבל מנסה כמה שפחות לשפוט אנשים בלי להכיר. כי גם ה"זנזונת" של השכבה היא כנראה ילדה חסרת ביטחון עצמי שרוצה שיאהבו אותה ומקבלת אישור למי שהיא מהבנים. וגם המוזר הזה בצד הוא בסף הכל בנאדם. אז אפשר להגיד שאני באמצע, עושה מה שבא לי (לפחות מנסה) ונהנית מהחיים האלו. כמה שאפשר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
