I know I'm nothing

דכאון

דכאון

לבד

הפרעות אכילה

הרס עצמי מוחלט

סוג של יאוש וחוסר תקווה

להתחרק ממלא אנשים

להתפוצץ מגעגועים לאנשים שאני הכי אוהבת

ולא לעשות כלום בקשר לזה

טיול של ביתספר

לחיות בתוך הראש ולא לראות את המציאות

שיחה עם חברה טובה

לא לקחת ללב

לא לקחת קשה

לעשות עם זה משהו

זה רק סוג של בשביל שישימו לב

אני בסדר

נקודת מפנה כזאת

ואני רוצה מישהו קטן מימני בשנה

וחידשתי קשרים

והתחלתי לאכול

ולאכול בלי לחשוב על זה

ואנשים התגעגעו אליי בחזרה

ושאתה לא חושב שכולם שונאים אותך אתה פתאום מגלה שזה ממש לא נכון

וסילבסטר

ושיכורה

ואמרתי למדוזה את האמת

"כל פעם שאני מתקרבת אליך יותר מידי נהיה לי רגשות וחרא כזה"

היה לי כיף

ואני כבר לא לחוצה

"החלטתי שאני לא קשורה לשום 'חבורה' אני פשוט עם מי שאני באותו הרגע וטוב לי ככה"

ואני כבר לא לבד

אני כמה פעמים ביום כבר עוצרת את עצמי ושואלת

"את שמחה? את נורמלית?"

כן