אני לא יכולה שלא להרגיש טיפה רע עם עצמי,
בזמן שאת כל כולך אתה מקדיש לצבא, אני עוד מפילה עליך קשקושים רגשניים
אבל אני מניחה שזה עוד איכשהו בסדר, אני הרי יודעת שאתה לא מצפה
מימני להבין את זה. אני לא יכולה להבין איך יום יום אתה טובע בבוץ.
בעצם, אפילו בוץ אני לא בטוחה שיש לך שם
רק חול וחול ועוד חום, אתה טובע בחול. איפהשהוא עמוק במדבר,
שביום הוא רותח ובלילה הוא קפוא
וזה רק איפה שאתה נמצא. אני לא באמת יודעת ובחיים לא אצליח להבין מה אתה עושה שם
אבל אני יודעת שקורעים לך את הצורה למיליון חתיכות קטנות.
אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל, אבל אני חושבת שמחובתי להקדיש
לך לפחות כמה שעות של מחשבה. אני יכולה לנסות להרגיע את עצמי
ולהגיד שלפחות המדינה שלנו לא נמצאת במצב של מלחמה כרגע,
אבל זה לא נכון. ואנחנו תמיד במצב של מלחמה, או במצב שמחכים למלחמה.
אני רק מפחדת פחד מוות שבאמת תבוא אחת כי אז אני יודעת שהגיע הנורא מכל.
אני מפחדת, ולך? אסור לפחד. כי הפחד ישבור אותך, והוא לא היחיד, יש עוד מיליוני דברים
שיכולים לשבור אותך בכל מיני בחינות-ואסור לך להשבר.
התחייבת להשאר לוחם חזק וללא פגע.
אני זוכרת שסיפרת לי פעם בשיא ההתרגשות שמצאתם חתול.
חתול?!הארץ הזאת מלאה חתולים בכל פינה שתסתכלו.
כשמישהו מתלהב מהעובדה שהוא ראה חתול באמצע השבוע זה
מראה לך כמה הוא נמצא במצב שונה משלך
אין סוף לדאגה שאני מרגישה כלפיך בימים שכאלה וגאה בך עד השמיים
בסיוטים שלי אני רואה אותך נשבר, מתרסק, מתהפך, מתקלף, נשרף,
מאבד יד רגל וגם את הראש, מתפוצץ לגמרי..
מאוד כואב לי על כל אלה שלא יודעים להעריך דבר שכזה,
שאני מנסה לספר את הדאגה העצומה שלי לחברות, הן מעבירות מהר נושא
בטענה שהן מצטערות אבל אין להן מה להגיד על זה
לי ולכל האנשים שאני מכירה עדין אין שמץ של מושג מה זה.
עד שזה יבוא אלינו בבום לפרצוף וכל הלוחמים לעתיד שאני מכירה יצתרכו לסבול ככה,
בדיוק כמוך.
אני לא יכולה לא להרגיש טיפה רע עם עצמי, וגם דיי מטופשת.
שאני מנסה להפיל עליך אולטימטומים תנאים ובעיות, שיש לי צרות הרבה יותר גדולות מימני לדאוג להם.
זאת המציאות של הארץ שבה אנחנו חיים אני מניחה, אני חושבת שהחיילים האלה אם מי שמבינים אתזה הכי טוב.
אבל אני לא חושבת שאתה רואה את זה כמוני, אני חושבת שאתה מקבל את כל הזוועות האלה
כמשהו שאתה חייב לעשות, אתה פשוט אומר לעצמך "אני חייל" ומחכה לסופ"שים שאתה בבית בשביל להתפרק על כל זה.
אני אולי לא כותבת על החבר החייל שלי, על איזה אהוב שלי. כי הרי דחית אותי
ולמרות זה אני עדין אוהבת אותך עד השמיים, וממשיכה לבכות על כל המצב הזה
אני חייבת לשחרר אותך בשביל שלא במקרה אני אצור אצלך אפילו קצת רגשות אשמה שאין לך את הזמן והכוח לעסוק בהם.
כל מה שאתה עושה, הכל בשביל שכל עם ישראל יוכל ללכת לישון בשקט בלילה,
אבל אני לא מצליחה להרדם בגלל כל מה שאתה עושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Polar Bear.