מה שהיה נגמר.
"זה עוד יחזור, אני אומרת לך אתם תחזרו"
זה מה שאומרות לי חברות שאמרתי להם שנפרדנו.
אבל לרגע הן לא עצרו לחשוב או לשאול, אם אני רוצה לחזור!
כן, אני אוהבת אותו וכולם יכולים לראות ולדעת, גם הוא
וכן, הוא אוהב אותי והוא אפילו צעק את זה.
אבל -אנחנו- זה פשוט לא נועד להיות.
נועדנו להנות ביחד, לדבר שעות ולשתוק שעות.
לישון ביחד ולא כמו עם האנשים האחרים לקום אחד עם השני בבוקר להתחבק, לעשן ביחד את הסיגריה הראשונה לתת נשיקה ולהפרד.
כשהגדרנו את עצמנו כזוג, דברים שנהגנו לעשות איבדו מערכם.
המילים שנהגת לומר, שהעבירו צמרמורות מכל גופי, פתאום איבדו כל משמעות, איבדו את קיסמם, נשמעו כמו שקרים קטנים.
עדיף להיות לבד, לא נפגעים, לא מאבדים.
החזרתי את החומות שהפלתי בשבילך, ואני לא מתחרטת על כלום.
יותר טוב כרגע, כן, לא מחויבת, לא צריכה להסביר, או לדבר יותר מידי.
אני עם עצמי,
ומידי לילה עם אהבה שקרית. אבל טובה.
חזרתי לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
