How did we get here when I used to know you so well how did we get here Well, I think I know how
There is something I see in you It might kill me I want it to be true

הבנתי כמה דברים בזמן האחרון.
הבנתי שאני מצפה ליותר מידי מאנשים.
אני מצפה מאנשים להיות מושלמים, להתנהג איך שאני רוצה, בזמן שאני מתנהגת הפוך ממה שאני רוצה.
אני מצפה מהחברות שלי להיות אמיתיות, בלי צביעות ושקרים, ואני יודעת שזה לא הגיוני, כי אין אנשים כאלה.
אני רוצה מהבנאדם שאני אוהבת שיהיה ג'נטלמן מושלם, אבל הוא לא, והוא גם לא יהיה.
אבל הבנתי שזה בסדר, כי אני הבנאדם שהכי רחוק ממושלמות בעולם הזה,

כמות השקרים והצביעות שיצאו ממני היא לא להאמין.
ואני בתהליך שינוי עכשיו. תיקון אם תרצו.
אני האמנתי כל חיי, שאנשים לא משתנים, שלאף אחד לא מגיע הזדמנות שניה כי הם רק יפגעו שוב.
אבל זה לא נכון, זה כלכך לא נכון. המינימום שמגיע לבנאדם הוא הזדמנות שניה, הזדמנות לתקן, הזדמנות להראות שינוי.
בתור בן אדם שקיבל הזדמנות שניה שלישית ורביעית בבי"ס,

אחרי ששברתי את המילה שלי כלכך הרבה פעמיים ועדיין האמינו בי,
ובזכות זה באמת הראתי שיפור, הצלחתי לעלות כיתה, ועכשיו, הציונים שלי לא יורדים מ80.
כשבן אדם מגיע לקרקעית, הוא לא צריך שיבעטו בו כשהוא שם, הוא צריך מישהו שירים אותו למעלה,

שיעודד אותו שהוא יכול לקום ולשנות.
אז עכשיו, אני הולכת לתקן, את כל הדברים שעשיתי.
בין אם זה לבקש סליחות, או לספר את האמת לאנשים ששיקרתי להם כלכך.
והנה אני מתחילה בך ק' יקרה, למרות שקטלתי אותך בפוסט הקודם,

אחרי שהבנתי כמה דברים, הבנתי גם כמה את חשובה לי,
כמה אני לא רוצה לאבד אותך, כמה את בנאדם כלכך משמעותי בחיים שלי.
את הבנאדם שהרים אותי מתי שהייתי על הקרשים, את הבנאדם שלא הסכים לעזוב אותי שרע לי,
את הבנאדם שצחק איתי ברגעים הטובים, ועודד אותי ברגעים הקשים.
את הבן אדם היחידי שאני באמת אסירת תודה לו, כי בלעדייך, הייתי מתמוטטת ממזמן.
אז ביקשתי ממך סליחה, וסלחה. וזאת אבן הדרך הראשונה בתהליך שלי.
אני לא יכולה להבטיח שאני אף פעם לא אשקר, אף אחד לא יכול להבטיח זאת, זה חלק מחיינו.
אבל אני יכולה להבטיח להשתדל, לנסות, כי זה המינימום שאני יכולה לעשות.

הגעגועים אלייך מתחזקים,והופכים לאט לאט לכאב טהור, המילים שלך שממיסות אותי ונועצות בי סכין באותו הזמן.
המחשבות נודדות אלייך ומשאירות אותי חסרת שינה, הקול שלך שגורם לחיוך חסר חוכמה ודמעה אחת.
הזיכרונות ממלאים את מוחי עד תום, שוברים את ליבי לחתיכות קטנות, כמעט בלתי ניתנות לאיחוי.
הקול שלך מסמן ' אני אוהב אותך ' שנשמע לעיתים לא אמיתי ולא אמין, אבל אני סומכת בעיניים עצומות.
הרמזים, עבים או דקים, שאינך מבין, או לא רוצה להבין, שנאמרים רק בגלל רצון לקבלת יחס שונה.
השקרים, שלי ושלך, מסלפים את האמת, מייפים את האמת, מעוותים את האמת, הכל חוץ מהאמת עצמה.
הקנאה שמתחבאת ויוצאת ברגעים לא מתאימים ופותחת את ברז הדמעות שנמצא אי שם בגוף.
החלומות שגורמים לי להאמין שאתה פה, איתי, ולא מוכן לעזוב, מביט, מחבק, מנשק.
ואני, הדוכסית, נותנת לך את ליבי עטוף בסרט, את הנפש על מגש של כסף,
ואתה מוחץ את הלב, זורק את הנפש, והולך לשחק עם ילדה אחרת.

.The Duchess