שלום לכם חברים ירוקים,
מזמן לא כתבתי פה. למעשה, לא כתבתי כאן מאז הבחירות, בהן לא הצלחנו להכניס את התנועה הירוקה, אבל יש כמה הישגים מרשימים: 28,000 אנשים הצביעו לתנועה הירוקה, מה שאומר שזה היה 0.8% ואחוז החסימה כידוע הוא 2.1%, ובירושלים התנועה הירוקה עברה את אחוז החסימה, כלומר יותר מ2.1% מירושלים הצביעה לתנועה הירוקה.
אני מקווה שפעם הבאה נעבור את אחוז החסימה ונכניס קצת תקווה לכנסת!
בכל אופן, אני ממשיכה את לכתוב בבלוג בעקבות משהו מיוחד שקרה בזמן האחרון. לפני שבועיים יצאה משלחת של חבר'ה ירוקים וצעירים, בהשתתפות חבר'ה מהמגמה וחבר'ה מהתנועה הירוקה, בה לקחתי חלק.
המשלחת הייתה לגרמניה, בה פגשנו חבר'ה בדיוק כמונו, צעירים וירוקים שרוצים לעשות שינוי.
אז ביום שני, ה30 לאוגוסט 11 ירוקים התקבצו ביחד ועלו על מטוס של air berlin ישר לעיר... ברלין. (מפתיע משהו?)
הגענו לשדה תעופה (בשלב הזה ליטל ואני הבנו שוואי-פיי בלי סיסמא או חינם כבר לא יהיה בגרמניה) וכשיצאנו חיכו לנו שני חבר'ה, קרסטן וקת'י ובלי יותר מדי דיבורים, לקחו אותנו לתחנת אוטובוס ובשוק של הנחיתה קיבלנו את הסיור הראשון שלנו בברלין מבעד חלונות האוטובוס.
הגענו לאכסניה (עדיין מעכלים שאשכרה הגענו לגרמניה) והתחלנו עם משחקי היכרויות וגיבוש.
לאחר האוכל, ההיכרויות והגיבוש עברנו לדבר על יחסי גרמניה-ישראל. אני מודה שהייתי בשלב זה אפוצה לחלוטין לאחר מעל 24 שעות ללא שינה ולא הצלחתי להתרכז בלשמוע את הדיון בשלב מסוים, אלא הייתי יותר מרוכזת בלא לעצום את העיניים...
אבל זה היה רק ביום הראשון.
(בדרך לאכסנייה ראינו הרבה דברים, אבל זה היה הכי מדהים. שביל הלבנים, עובר בכל ברלין. השביל הזה בעצם מייצג איפה עברה החומה)
היום השני התחיל לגמרי אחרת! אחרי עשר שעות שינה רצופה, קמנו בבוקר ונסענו למשרדים של התנועה הירוקה הצעירה (grüne jugend) של הגרמנים. שם עברנו הרצאות על איך ברלין הפריטה את המים, נתונים מדהימים על רכיבת אופניים בעיר (בברלין 30% רוכבים באופניים, 30% הולכים ברגל או לוקחים אוטובוס ו40% נוהגים ברכב פרטי). היה ממש מעניין לראות את ההתפחות של הנושא הזה בברלין וגרמניה כולה.
לאחרי הפסקת הצהריים, חזרנו למשרדים והמשלחת הישראלית העבירה את המצגות שהכינה. גדי ועמרי הכינו מצגת על המצב הסביבתי בשטחים, ארז הכין על מגמה ירוקה ואני הכנתי על התנועה הירוקה. אחרי ההרצאות הלכנו לבית של אחת הבנות הגרמניות ושם בילינו קצת את הערב, עד שהתפצלנו לקבוצה של כמה אנשים שרצו ללכת בחזרה לאכסניה וקבוצה שהלכה לבלות קצת. וכך נגמר היום השני!
ביום השלישי הלכנו לschoko fabrik (מפעל השוקולד) שהוא לא באמת מפעל שוקולד, אלא מקלט ומרכז לעזרה לנשים. מנהלת המרכז קיבלה אותנו והסבירה לנו על המרכז, רק כאשר נאלצנו להיכנס לתוך המרכז עצמו, המנהלת נאלצה לשלח את הבנים לדרכם (הם הלכו פשוט לבית קפה...) והבנות הורשו להיכנס למרכז. במרכז היה חדר מחול, חדר לימודים, חדר אומנות ועוד חדר שהמנהלת מנסה למצוא לו שימוש. בצמוד למרכז ישנו גן ילדים שגם תחת שוקו פאבריק. לאחר הסיור הלכנו (ביחד עם הבנים שהגיעו בארוחת הצהריים) למשרדי קרן ההינריך בל (Heinrich Böll Stiftung) שם דיברו איתנו על הקרן ועל מעשיה. בצהריים נתנו לנו שעה להסתובב במרכז העיר, ולאחר שעה נפגשנו במקום האיסוף שקבענו ויצאנו לסיור בקהילה היהודית שנעשה על ידי בחורה חמודה מהקהילה בשם יעל.
(מדרגות הכבשים במשרדי היינריך בל)
ביום הרביעי ארזנו את התיקים ליומיים ונסענו ברכבת לכפר אקולוגי שנקרא סמלין!
כשהגענו לצימרים שלנו, היינו בשוק מהגן עדן שאליו הגענו. הצימרים היו בליבו של יער, מול הצימרים היה אגם ובו ברבורים, מסביב לאגם היה פטל והאווירה הייתה מאוד רגועה. ז'ון-לוק, המארח הכין לנו את המינסטרונה הכי טעים שאי פעם יצא לי לאכול (או לשתות) (למי שלא יודע זה מינסטרונה). לאחר שז'ון-לוק פיזר אותנו בצימרים שלנו, הוא לקח אותנו לשיט באגם שממש מול הצימרים על קנואים. אבל מהר מאוד השמיים התקדרו וירד עלינו גשם!
שאר המשלחת ברחה לתוך ביתו של המארח, אבל אני החלטתי שזו הזדמנות נהדרת לסיים את הספר שלי. כמה פעמים בשנה יוצא לי לקרוא ספר עם תנור חימום כשבחוץ יורד גשם? לא הרבה, כי אני גרה בישראל...
בערב בילינו קצת ושיחקנו never וגילינו כמה דברים שאולי לא היינו מגלים בדרך אחרת :-)
וזהו סופו של היום הרביעי.
(האגם המדהים!!)
ביום החמישי קמנו, וב11 וחצי יצאנו לדרכנו על אופניים לכיוון החווה האקולוגית שנמצאת במרחק של עשרה קילומטר! בחווה ראינו עגל בן שמונה שעות, ראינו את צעדיו הראשונים והיה מאוד מאוד מרגש! בחווה האקולוגית הסבירו לנו איך מטפלים למשל בפרות, שלא מזמינים ווטרינרים כמעט בכלל על מנת שלא יזריקו להן אנטיביוטיקה וכל מיני חומרים אחרים. החקלאי הסביר לנו על שיטות חקלאיות שונות בגידולים אורגנים.
חזרנו מהחווה, על אופניים כמובן, כשבידינו הכרוב הכבוש שהחקלאי מטוב ליבו נתן לנו (כרוב שהוא בדרך מוכר)
חזרנו לבית של המארח, ולאחר הארוחת צהריים צעדנו לכיוון תחנת האוטובוס וגילינו שפספסנו את האוטובוס! חזרנו בחזרה לביתו של ז'ון לוק, והוא בטוב ליבו לקח אותנו במכונית שלו את כולנו (פשוט זו מכונית עם שני מושבים+מושב נהג ומאחורה אפשר להרכיב שישה מושבים במטען שלו) למרות שזה לא חוקי. אז כולנו נכנסנו וישבנו בצפיפות במטען והיה מאוד מצחיק. הספקנו בסופו של דבר להגיע לרכבת שתכננו עליה :)
כשהגענו לאכסניה, עשינו קבלת שבת (זוכרים? היום יום שישי...) ואז יצאנו לבלות.
(העגל שרק נולד. חמוד.)
ביום השישי, הלכנו שוב למשרדי ההיינריך בל ודיברנו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני... אני יכולה להגיד שזה היה יום מאוד טעון ואני מעדיפה לא להיכנס לפרטים.
ביום השביעי זה היה יום זכרון לשואה. הלכנו למחנה הריכוז סכזנהאוזן שהיה בעקרון מודל לכל מחנות הריכוז, והיה מחנה ריכוז בעיקר של אסירים פוליטים. היהודים היו מיעוט במחנה. הגרמניות במשלחת התרגשו מאוד אבל הישראלים, עם כמה שזה אבסורדי להגיד את זה, רגילים מאוד וכולנו עברנו דברים טעונים כאלה.
לאחר שיצאנו מהמחנה ריכוז הלכנו למסעדה ובדיוק כשיצאנו ממנה הזדעזענו כשנכנסו אליה שני אנשים גלוחי ראש. אני הרגשתי כמו ילדה קטנה ומפוחדת בבת אחת... אחת הגרמניות עשתה מה שתמיד רציתי לעשות: הלכה אליהם ושאלה אותם אם הם יודעים שיש מחנה ריכוז במרחק של 500 מטר מהמקום.
כמובן שהישראלים יצאו מיד מאזור המסעדה והשתדלנו גם לא לדבר יותר מדי עברית עד שהתרחקנו...
בסוף היום, כשדיברנו על הדברים, כולנו בכינו. סיפרנו סיפורים אישיים, סיפרנו את הרגשות שלנו וסיפרנו באופן כללי הכל, עם הרבה דמעות.
אבל בסוף השיחה קמנו והתחבקנו וכולנו הרגשנו קצת יותר טוב.
ביום השמיני פגשנו את ראש אגודת היהודים בגרמניה. היה מאוד מעניין לשמוע על פעילויות שונות בתוך הקהילה והיחסים בתוכה. לאחר-מכן הלכנו לבודנסטאג (הפרלמנט של גרמניה או "הכנסת" של גרמניה 
) ופגשנו את הבחור השני הכי צעיר ששייך לתנועה הירוקה של הגרמנים. הוא היה מאוד נחמד, דיבר איתנו בגובה העיניים ואפילו הבטיח לנו שיצא לבלות איתנו בערב וזה אכן מה שקרה! אבל זה סיפור אחר 
לאחר הפגישה איתו, טים עשה לנו סיור בבודנסטאג שהיה מטורף. יש קיר שלם שהשאירו שהחיילים הסוביטיים ציירו עליו גרפיטי (היה שם לב ובתוכו כתוב אנטון ואידיליה, למשל.).
ובכלל הפרלמנט שלהם מאוד מאוד יפה.
ביום האחרון, נתנו לנו לסייר ולטייל בחופשיות בכל ברלין והיה נורא כיף! דנה ואני הלכנו לראות את החומה, ולאחר-מכן הסתובבנו קצת בברלין לקניית מתנות (לאבא שלי קניתי מלא שוקולד אבל היום כשאני מסתכלת על זה, כשסך הכל חבילה וחצי נשארה ורק הגעתי, אני מבינה שלא כל כך...)
חזרנו בשעה 6 בערב כדי לעשות סיכום כולל של המשלחת ולאחר הסיכום נסענו ברכבת לשדה תעופה.
וזהו! :)
בשעה 3:50 נחתנו ולא הבנו מה זה החום הזה. איזו מן חוצפה זאת 26 מעלות ועוד בלילה?!
כל המשלחת בבודנסטאג!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
