אני לא יודעת למה אני כותבת כאן בהתראה קצרה...
אין לי משהו על הלב או משהו בסגנון, ואני גם לא מאמינה בלכתוב הרבה כדי למשוך תגובות, אבל אני פשוט רציתי להזכיר לעצמי שלפי כל השאלונים למיניהם שעשיתי היום בשביל לשים ברשימות הנחמדות - אז הבנתי הרבה על עצמי... זה נשמע מטופש להבין משאלון כל כל לא אמין אבל נחמד - כל כך הרבה.
אין לי כח לחזור מחר לביה"ס, זה מרגיש כמו לחזור אל הכיתה אחרי החופש הגדול... זה מעציב אותי כל יום שבת שנגמר... שוב להתחיל שבוע שיש לי בו מבחן - ושוב כל השיעורים והלחץ המעצבן הזה של להספיק בזמן. אין לי כח לזה - אז מגיע יום שבת, ומנסים לדחוס בו כל כך הרבה עד שגם הוא נהיה סוג של מלכודת לחץ, ואז הוא נגמר, ואת חושבת לעצמך - למה לעזאזל פשוט לא נשארתי לישון או ביליתי את כל היום בחוץ במקום לעשות שיעורים ולצפות בטלוויזיה, ואז את אומרת שביום שישי הבא את תכיני שיעורים -אולי אפילו תכיני בכיתה כדי שיהיה לך יום שישי חופשי פנוי.
אבל זה לא יקרה - והכל יקרה מחדש, במחזוריות. שזה די מצחיק בהתחשב בעובדה שכל יום קורה לנו משהו חדש אבל על בסיס אותו תסריט. אני מרגישה כמו באמצע בין סרט לתוכנית ריאליטי - מכתיבים לי מה לעשות אבל אני עושה מה שבא לי על הבסיס של זה. ונמאס לי - מתי כבר משהו ממש מסעיר יקרה?
אני לא אומרת שהכל גרוע עכשיו - אבל זה שטוח ומשעמם... כיפי - אבל משעמם, זה כמו לעלות על רכבת הרים הרבה פעמים, זה כיף אבל משעמם, אתה עדיין תצרח אבל אחר תגיד - זה נהיה פחות מפחיד מפעם לפעם - בוא נעלה שוב. (לא בא לי לעלות שוב, בא לי משהו חדש) בא לי שמה שאני רוצה יקרה לפי התסריט שלי - ושלא תגיד לי מה שאתה רוצה מתי שבא לך ושתסתכל עלי מתי שבא לך ואיך שבא לך... בא לי שדברים יקרו
בידיוק
כמו
שאני
רוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
:)Delirium
