Utopia

מה להגיד,

מה לומר,

מה להרגיש,

נגמר לי כבר,

אין לי מה לומר,

אין מה לחשוב,

המילים נגמרו,

נשאר המבט,

וגם הוא נעלם,

בא לי יחדיו,

שבת בלעדיו.

עוד מעט מגיע אח שלי וחברתו הנחמדת ^^ אנחנו חוגגים לו מומולדת, אמא שלי ואני הכנו מזה הרבה אוכל,

לזניה, אורז, עוגת תפוחים, עוגת מוס (שאני עיצבתי...) עוגיות קוקס (בעיקר חמאה XD) תירס, וסלט כנראה.

נראה לי שיש עוד אבל כשזה רשום ברשימה זה נראה קצת, אבל ההכנה מה זה כיפית.

אתמול אמא שלי יצאה, מוזר... יותר מידי אנשים מחזרים אחריה בזמננו אנו. ניסיתי ללכת לישון בערך בשתיים עשרה בלילה, וכל שתי דקות התעוררתי כי מה שלא חלמתי הפך לסיוט. ככה זה נשמך ארבע שעות  ארבע שעות שלמות של סבל שלא יכולתי להירדם. דאגתי לה, היא אמרה שהיא תחזור מהר. רציתי ללכת לישון עם אח שלי אבל היה מאוחר ולא רציתי להעיר אותו, לא הייתי גם כל כך עם עצמי, לא חשבתי , חשבתי רק שאני עייפה, שאני רוצה לישון, ואיפה היא לעזאזל. בארבע וחצי בערך, שמעתי את הדלת נפתחת ובידיוק התעוררתי מעוד חלום מטומטם שהפך איך שהוא לסיוט. (לדוגמא רקר כדי שתבינו - המחנכת שלי מדברת איתי בכיתה ופתאום הופכת לאיזו מפלצת או מתחילה לצעוק עליי) בכל מקרה היא הגיעה ובאה לישון איתי אחרי שהיא גילתה שאני לא נרדמתי. ישנתי עד עשר היום בבוקר. למזלי אתמול מסביבות שלוש בצהרים עד שבע בערב ישנתי. הייתי עיייפהה... אחרת עכשיו לא הייתי מתפקדת, שש שעות = לא מספיק...

הכנתי לאח שלי ברכה ממש חמודה, זה קשה לכתוב כל שנה משהו אחר - אבל אני מצליחה וזה גם מיוחד, הצד החזק שלי זה כתיבה ודימיון.

 הייתי פה. :)