Utopia

מה להגיד,

מה לומר,

מה להרגיש,

נגמר לי כבר,

אין לי מה לומר,

אין מה לחשוב,

המילים נגמרו,

נשאר המבט,

וגם הוא נעלם,

בא לי יחדיו,

שבת בלעדיו.

עוד מעט מגיע אח שלי וחברתו הנחמדת ^^ אנחנו חוגגים לו מומולדת, אמא שלי ואני הכנו מזה הרבה אוכל,

לזניה, אורז, עוגת תפוחים, עוגת מוס (שאני עיצבתי...) עוגיות קוקס (בעיקר חמאה XD) תירס, וסלט כנראה.

נראה לי שיש עוד אבל כשזה רשום ברשימה זה נראה קצת, אבל ההכנה מה זה כיפית.

אתמול אמא שלי יצאה, מוזר... יותר מידי אנשים מחזרים אחריה בזמננו אנו. ניסיתי ללכת לישון בערך בשתיים עשרה בלילה, וכל שתי דקות התעוררתי כי מה שלא חלמתי הפך לסיוט. ככה זה נשמך ארבע שעות  ארבע שעות שלמות של סבל שלא יכולתי להירדם. דאגתי לה, היא אמרה שהיא תחזור מהר. רציתי ללכת לישון עם אח שלי אבל היה מאוחר ולא רציתי להעיר אותו, לא הייתי גם כל כך עם עצמי, לא חשבתי , חשבתי רק שאני עייפה, שאני רוצה לישון, ואיפה היא לעזאזל. בארבע וחצי בערך, שמעתי את הדלת נפתחת ובידיוק התעוררתי מעוד חלום מטומטם שהפך איך שהוא לסיוט. (לדוגמא רקר כדי שתבינו - המחנכת שלי מדברת איתי בכיתה ופתאום הופכת לאיזו מפלצת או מתחילה לצעוק עליי) בכל מקרה היא הגיעה ובאה לישון איתי אחרי שהיא גילתה שאני לא נרדמתי. ישנתי עד עשר היום בבוקר. למזלי אתמול מסביבות שלוש בצהרים עד שבע בערב ישנתי. הייתי עיייפהה... אחרת עכשיו לא הייתי מתפקדת, שש שעות = לא מספיק...

הכנתי לאח שלי ברכה ממש חמודה, זה קשה לכתוב כל שנה משהו אחר - אבל אני מצליחה וזה גם מיוחד, הצד החזק שלי זה כתיבה ודימיון.

 הייתי פה. :)

נו ריה דו ריה (לא אני לא)

 שיר של זמרת צרפתייה מאוד מפורסמת שהתחילה בלשיר ברחוב והתפרסמה והרוויחה טונות ואז מתה בגלל מחלה נפשית. אני אוהבת צרפתית, זאת שפה מתגלגלת על הלשון. אני יודעת ממש רק כמה מילים, אני טובה בשפות - גם בערבית אני ממש טבוה ואנגלית יחסית גם.

נו ריה דו ריה מחבבת אותו

נו ריה דו ריה רוצה אותו

נו ריה דו ריה מחבקת אותו

אני רק רוצה להישאר ככה איתו

שיבין אבל שלא ידע

שידע אבל שלא יגע

שיגע אבל לא ילחש

שילחש אבל שלא ידבר

שידבר אבל רק מילים יפות

מילים יפות אבל לא מתנות

מתנות אבל עם נשיקה

נשיקה אבל לא חיבוק

חיבוק אבל לא לשכב,

לשכב, אבל לא עכשיו.

מה לעשות, הוא מבלבל

לפעמים הוא ככה ולרוב הוא ככה, מצחיק ותומך, תמיד הוא שם מגן "אנחנו חברים, אבל לא בני זוג" הוא אמר לאחרים ששאלו למה החזקנו ידיים.

יש לו את הדעות הכי נכונות

ותמיד את מה להגיד

הוא לא מושלם

אבל הוא מספיק.

נו ריה דו ריה לא אוהבת אותו

נו ריה דו ריה חושבת עליו

אני רק רוצה אותו כאן - ועכשיו.

פעם הוא אהב את ההיא עם החצ'קונים על המצח, אפילו עזרתי לו להתקרב אליה

אבל הוא הבין שהיא לא מספיקה לו ושהוא לא מספיק לה

שהיא מחפשת אחרים אבל אני כבר מצאתי

סוף סוף הוא הבין

והוא לא שומר את הידע לעצמו

הוא משתף אותי בסתר

חושב שאני לא יודעת.

אני כן, ואני כאן - אז תבוא ותגיד ישירות - למה אתה לא יכל כבר להגיד? זה ייתן לי הרגשה טובה סוף סוף, אני ארגיש פעם ראשונה בחיים בטוחה בקשר למשהו.

לך תדע - אם לא מחר אולי תגיע מישהי אחרת שתאהב - ובסוף היא תפגע בך, אבל אני כבר אדע את זה גם  ולא ארצה אותך יותר.

אז בוא עכשיו,  אני מוכנה. אז מה לעזאזל אכפת לך? כי אני כבר יודעת - אז פשוט בוא  - ואני אשתוק, אחייך, אגחך, אחבק - אנשק, אהנהן, ואהיה משותקת

ואז אתה תהיה לרשות עצמך

תוכל לעשות מה שבא לך

מה שאתה רוצה

מה שאתה יכל

מה שאתה חושב

כל הדברים האלה שאמרת לי פעם

על מה שאתה יודע

פתאום עולים אליי כמו חיזיון, אני רוצה אותם עכשיו

אבל זה לא חוקי.

אולי אני רוצה יותר מידי?

באסה.

אני ספר לא פתוח, אתה לא רוצה לקרוא?

אני אוהבת לכתוב פוסטי לילה, כי זה מסכם את היום - ויש רוח קרה שגורמת לי לשבת מכווצת בכיסא...

*קודם הערה, יש לי הרגשה שאח שלי ראה את העצ=יצוב לבלוג ואותי כותבת בבלוג ויש לי הרגשה שהוא עוד יכנס, אבל זה לא מפריע לי - מה כבר יזיק? קצת חיזוק בקשר זה הכל - לא שהוא יודה שהוא קורא כן? אבל גם אם כן וגם אם לא, ברוך הבא אחי לבלוג ^^ תהנה משהותך פה, היציאה מצד שמאל =)*

בכל מקרה, היום היה המבחן בהיסטוריה  - ואני כבר יודע שירדו לי או שלוש או שתיים (כי זה חלק מתשובה), אז באסה לי... אבל לא נורא אם זאת הטעותהיחידה אז זה עדיין על הגבול של המצוין ^^

יש לי הרגשה מאוד חזקה שהוא בעניין, כבר הרבה זמן, הוא אפילו עבר היום מקום בשיעור מדעים במעבדה לשבת מאחורי, זה אומר משהו במקום לשבת מאחורי ההיא, נראה ליש זה מראה על משהו... לא?

היום הסתובבתי לי בין הבלוגים הנהדרים פה, וגיליתי משהו מאוד בסיסי - מי שיש לו עיצוב בלוג שחור, יש לו יותר כניסות XD

אבל בתכלע'ס זה נכון ואתם לא יכולים להגיד כלום בקשר לזה, כי זה נכון שמי שמאיים על להתאבד - נכנסים לו לבלוג, אבל אני מאמינה בזה ככה - ככל שיותר מכירים אותך ואוהבים את העבודה שלך, נכנסים יותר - וזה לא קשור אם אני מתאבדת או לא.

המ שכן - נעלבתי מזה שלא הגבתם לי על הסיפור!... אני חושבת על להדפיס או לכתוב אותו בכתב יד ולהציג בפני חברות שלי בכיתה... אני משמ רוצה חוות דעת כי זה סיפור שהמצאתי על המקום וזה סיפור ראשון - יותר דו שיח ומחשבה, אני אוהבת סיפורים כאלה.

בכל מקרה, היום לא היה משהו מיוחד, כאילו היה בשיעור ספורט... אבל זה רק עזר לי להבין מי החברים האמיתיים שלי ומי סתם נמצא שם לפעמים ואחר כך רק בגלל תחרותיות נוטש אותך ולא מתנהג בצורה ספורטיבית (בצד החברתי שלה...)

החתולה שלי השתגעה, כל היום היא רק מלקקת את עצמה ועכשיו היא רצה מסביב לסלון כמו מטורפת ונתקעת מידי פעם בשולחן - נראה לי בגלל זה הראש שלה שטוח ונחמד...

אני צריכה לצלם אותה ולהעלות לפה... אני אחפש אולי יש תמונות כבר...

סוף שבוע נעימים!

סווצ'ר זה מגניב

כובע זה מגניב

מכנסיים - לא מגניב.

^^ :)

היום יש לי הרגשה ממש ממש ממש  של דחף "נוראי" לכתוב, ובא לי לכתוב סיפור קצר, אז הנה הוא - סיפור קצר מומצא על המקום - ככה לפני השינה  ;)

כובע נועז \ נעמה

"לא את לא יכולה להיכנס" הוא אמר בקול מדוכא אך מלא רצון, הוא רצה שהיא תיכנס, הוא רצה להגיד לה את הכל, להגיד לה סליחה, להגיד לה שהוא אוהב אותה למרות שכעס.

"אבל אני רוצה" היא אמרה לו מהצד השני של הדלת, הקל היה נשמע עמום, כי היא הייתה בחדר המדרגות. היא דיברה בלחש, יותר נכון בקול חלש, כי אחרת הוא לא היה שומע. היא תמיד יודעת לדבר בצורה מפתה, בצרוה עדינה ומבינה - גם כשהיא לא מבינה או מפתה. אבל היא תמיד מפתה, הוא יודע שהוא רוצה שהיא תיכנס והם יסכימו לא לריב יותר לעולם וששום דימעה לא תצא מהעין בגלל אחד מהם.

"אני מבטיחה להתנהג יפה... באמת -תן לי רק לראות אותך, שבוע זה המון, אני משתגעת לבד - אני לא מסתכלת על אף אחד ורק רואה אותך אצלי." הוא ידע זה לא נכון, כי ראה דרך החלון שמישהו מלווה אותה אליו. אבל אז מה? מה זה אמור לעניין אותו בכלל? הוא מקבל את מה שהוא רוצה, נשיקה, אסמאס, חיבוק פה ושם - ובקרוב גם אצלם הדבר המיוחל אצל כל זוג מתבגר - אבל זה רק אם יסכים לראות אותה.

"בבקשה, מה הבעיה? נדבר נשלים, נתחבק ויהיה בסדר - נראה סרט, נלך לישון - ומחר נשכח מהכל! ולא נזכיר יותר שרבנו אי פעם - למה את לא מאמין לי? אני סולחת לך" היא לא הייתה צריכה לסלוח לו, הוא היה צריך לסלוח לה, היא תמיד לוקחת את האשמה עליה, אבל האמת - הוא כבר סלח לה לפני הרבה מאוד זמן, בערך חמישה ימים לפני שהיא דפקה לו על הדלת שוב. פעם היא באה כל יום, ופתאום אחרי הריב - היא עצרה לחמישה ימים, זה היה נראה לו מוזר, אבל מה אכפ לו? הוא מקבל את המ שהוא רוצה, מילה פה ושם, מבט אוהב וחם, הרבה מאוד אהבה וכנות - אז מה היא עוד רוצה? "מה את רוצה? נתתי לך את כל מה שאני יכל, ואת הולכת ואומרת שאת חושבתשצריך להיפרד לקצת זמן, מה הבעיה? מה חסר? מה לא עשיתי בסדר?" הוא שמע קול אנחה ואחר כך כמה גרירת ציפורניים על הדלת, אחר כך שמע את הקול הזה, כשנשענים על הדלת ויורדים לאט לאט למטה. היא ישבה שם כנראה, בוהה בחלל, נשענת ומוציאה את המצית שלה. היא הוציאה גם סיגריה, כי שמע טוב את הנשימות שלה. היא הייתה בלחץ מאוד, היא לא ידעה מה היא רוצה ממנו, היא רק רצתה שיקשיב יותר ושידע בלי שהיא תצטרך להסביר. אבל איך אפשר לבקש את זה מגבר? ובכלל, מה היה אכפת לה? היא מקבלת את מה שהיא רוצה, חיבוק בחורף, קול אהוב כשהיא נפחדת או בלחץ, אבל איפה הוא היה עכשיו הקול האוהב הזה? כל המ שהיא שמעה זה קול עוקצני ומעוצבן, קצת פגוע עם שליש אהבה. היא ידעה שנשארה לו אהבה, היא ידעה מה היא עושה.

היא קמה, בשני הצדדים הייתה שתיקה, היא כיבתה את הסיגריה והכניסה יד לתיק. הוא כבר שמע את רישרוש המפתחות ואת החריקה של הדלת הנפתחת. היא הציצה מהפתח, עומדת שם עם כובע נועז, זה שהוא אוהב, עם הצבעים הזוהרים שמתאים לה לעיניים, כנראה הכובע הוא זה שמילא אותו שוב באהבה - כי נזכר כמה היא שווה, וכמה היא יפה - ובעיקר כמה הוא צריך אותן, את אותן העיניים היפות, זוהרות במבט מתחנן "קבל אותי שוב, בבקשה..." הוא שמע אותן לוחשות. הוא קם, סגר את הדלת וחיבק אותה חיבוק של דאגה ושמחה. הוא התגעגע בעוד עינייה לחשו בחום, מילים ממולמלות, לא מובנות אבל מוכרות. מילים - ששמע רק כשהיא חובשת את הכובע הנועז. ועברה בו מחשבה - מי יותר מהפנט? הכובע? או הנערה? אבל מה זה משנה לו? למי זה אכפת? עוד שמונה חודשים יש תינוק, הם לא יריבו לעולם...

רציתי להתחיל בצורה מיוחדת אז...

אני אתחיל מקולמבוס.

מחר יש לי מבחן בהיסטוריה - על ימי הביניים, רומא, ישו, האסלאם וההיסטוריה בכללי... אחרי שסיימתי להתכונן למבחן דיפדפתי בספר וראיתי כל מיני דברים מגניבים כמו ציורים ותיאורים ממש מגניבים של מה שהיה אז.. הסתכלתי יותר על ציורים יותר מאשר מפות, אבל קראצתי קצת על קולומבוס - כי תמיד הוא עניין אותי... אני חושבת שהוא הדוגמה של - בואו נחליט על משהו ואז נעשה אותו, הוא ממש מעורר השראה, כי, בתכלע'ס - לא הרבה אנשים עושים באמת את מה שהם אומרים שהם יעשו, ביסודי היה לי הסעה לביה"ס מאורגנת, והנהג כל הזמן אמר שהוא יתפטר וילך ללמוד אנגלית יוילך לזה וילך לזה - ולעסקים וכלכלה והוא היה אמור להתפטר אחרי שאני עזבתי את הסיה ס הקודם שלי, והוא לא... זה מהדוגמא לאנשים שרק אומרים, ואני לא רוצה ליהיות בנאדם כזה, מעכשיו כשאני אומרת משהו שאני עומדת לעשות - אני אעשה אותו באמת.. .כמה שאפשר הכי טוב והכי מספק. נראה לי שזאת דרך חיים, כי אם אתה אומר משהו ועושה אותו, זה נותן לך גם ביטחון עצמי, וגם סיפוק, וגם הרגשה שאתה יכל לעשות הכל! במיוחד אם עשיתי משהו ממש קשה.

ועכשיו לכל מיני הסברים והמלצות - אחרי שהסברתי על מה שהבנתי היום...

הגיע הזמן שאני אסביר לכם קצת על הסביבה שלי...

טואוב הנה זה מתחיל, קצת ארוך אבל תקראו ^^

חברים עיקריים מאוד שירשמו פה הרבה... - מצטערת אם מישהו רשום פה והוא לא רוצה - זבש"ך שאתם חברים שלי!

מיכל: חברה ממש טובה שלי, החברה הראשונה שלי בכיתת מחוננים (שליטעעעע) היא מבינה אותי תמיד, חייכנית - חשבה על להפוך לפריקית - אבל בסוף נראה לי ששכנעתי אותה שלא (או שזאת לא הייתי אני? Oם) מגניבה, מצחיקה, זורמת, עומדת על שלה ועוד ועוד ועוד... ב קיצור - חברה ממש משמ טובה שתמיד שם!

שי: חברה גם ממש טבוה שלי, מצחיקה וזורמת ומבינה, תמדי עמודדת אותי כשאני עצובה, יש לה רעיונות מטורפפים, היא מחזקת לי מאוד את הביטחון בזמן האחרון והיא ממש סבבה ^^

גל: חברה חמודה וחייכנית, אותו מזל כמוני, אוו מצב רוח כמוני, היא כמעט קופי שלי רק שאני יותר גבוהה והיא קצת יותר מפותחת ^^ (קצת? OO) היא ממש חמודה, בזכותה טעמתי מייפל אמיתי, היא אומרת דברים יש ולעניין והשנה היא הרבה יותר חמודה משנים קודמות, היא באה כשאני עצובה ומנסה לעודד אותי, היא תמדי מבינה את הכוונות והרצונות שלי - והיא גם ממש סבבה (:

נדב: ילד מגניבבב שממש ססבבה - תמיד מעודד ושם בשבילך - הוא מצחיק לפעמים בוטה - יותר מדי רגשות בשביל בן אבל מספיק ^^ יש לו שיער מגניב והוא חמוד, מה לעשות - חמוד!

עידו: אחד הבנים הכי נחמדים ומצחיקים וזורמים ואמיתיים שפגשתי, הוא הבן הכי בסדר שאני מכירה, הוא מבין, מרגיע, מסביר, מעורר אותך למציאות כשאתה מפגר, הוא מצחיק מאוד ויש לו עיניים מדהימות - אני לא צוחקת - הן מדהימות. 

תומר: ילד מגניב עם שיער יותר מגניב XD, לפעמים מאוד מאוד מאוד פוגע ומעליב, אבל כמו נדב - הוא מבין כשמדברים אליו, אם אומרים שהוא פוגע הוא יפסיק או יעשה מאמץ.  

עכשיו קצת על הכיתה

בהגדרה אחת הייתי אומרת כיתה קטנה מאוד שתקועה אחת בתחת של השני עד י"ב, זה מסכם בערך את הכל... לאט לאט מכירים את כולם ואת הכל ויודעים הכל וזה מגניב שיש נוסטלגיות ושותף וכאלה... וזה כיף, זה כמו קיבוץ אבל לא ^^... זה נותן לך משהו לסמוך עליו - פחות דאגה  לשנה הבאה - ואתה אף פעם לא מאבד את החברים שלך. (אלה אם כן הם עוזבים וזה רק אם הם מקבלים נכשל בהרבה מקצועות....)

אני מנסה לדחוס הרבה בתוך פוסט קטן אך ארוווווווך, אז תסלחו לי אם זה מבולגן...

אלה להקות שאני רוצה להמליץ עליהן - שמעתי אותן לאחרונה והתלהבתי (:

Danger gang

Epica

PSYCHOSTICK - שולטים

Serj Tenkian

TATU

The Veronicas

Katy Perry

הם בינתיים האהובות עליי, הן להקות ממש טובות, לדעתי תשמעו שיר אחד - ואם אתם אוהבים את הסגנון - אז על בטוח תאהבו את כל הלהקות ^^

אז כמו שאמרתי יש לי מבחן בהיסטוריה מחר, מחר אני הולכת לנסות ליהיות יותר דבקה במטרות וכו'... לפחות פשוט לעשות דברים שאני אומרת שאני אעשה ולא סתם להבטיח...

כולם אומרים לי שהוא אוהב,

למה אני לא רואה?

שיבוא שיגיד שלא ירמוז ויסתלק

אני משתגעת מחוסר הידיעה.