הפעם אני לא הולכת לכתוב שיר...
הפעם אני הולכת לשפוך את כל מה שיש לי בלב כי זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו...
בסיפור...
היה הייתה פעם, ילדה ששנאה את העולם ואת כל בני האדם,
היא לא רצתה לקרוא לעצמה אחת מהם כי לדעתה כולם היו אנשים רעים שלא אכפת להם מאף אחד.
הילדה חיה את חייה בחברת ה"חברה" שלה שרק רצתה לגרום לה כאב ולהוריד את ביטחונה העצמי, אבל לא משנה מה,
הילדה נשארה חברה נאמנה - זה מה שהיא.
ביום בהיר אחד בצלצול שקורא לילדים לצאת להסעות וללכת הביתה, אחת הבנות אמרה לילדה שיש ילדה חדשה בכיתה
שלה ושהיא מאמריקה, הילדה שמחה כי גם היא הייתה באמריקה וגרה שם בעבר.
אז לילדה החדשה נקרא י' ולי.. לילדה, נקרא ש'.
ש' החליטה להציץ ולראות מי הילדה החדשה.
ש' הסתכלה על י' וגילתה שהיא בלונדינית עם עיניים כחולות.
כאשר הסתכלה עליה ש' נזכרה בזמנים שלה באמריקה,
כמעת כל הבנות שם היו בלונדיניות עם עיניים כחולות,
אבל פה, כמעת כל הבלונדיניות עם העיניים הכחולות היו
פקאצות ולכן ש' לא מיד חיבבה ממש את י'.
השביתה החלה וש' לא ראתה את י' חודשיים.
כשכולם חזרו לבצפר, ש' באה לכיתה של י' בלי אפילו
לדעת שהיא עושה את זה כדי להיות עם י'.
ש' דיברה עם י' והן גילו שהן יחסית דומות, ושי' לא פקאצה.
ש' סיפרה לי' על איך שהיא שונאת את כולם כי אין בהם טיפת
יושר והיגיון, ואיך שהם תמיד צוחקים עליה שהיא מתנהגת
מוזר (לדעתם) והיא מאוד מפותחת יחסית אליהם.
י' הקשיבה לש' ומיד ש' החליטה שי' ממש נחמדה ושהן
צריכות להיות חברות.
בהמשך השנה ש' גילתה שי' זמרת בלהקה ושהיא רוצה
להיות מפורסמת והיא משקיעה את כל כולה בשביל להשיג
את חלומה - ש' העריצה את כוח הרצון של י' שהוא כלכך
חזק. מסתבר גם שי' מאמינה באלוהים מאוד מאוד
ושגם כוח האמונה שלה ממש ממש חזק - עוד משהו ראוי להערצה בעיני ש'.
אך לש' זה היה מסובך, כי כשהייתה ממש ממש קטנה אמרה לעצמה שאסור לה להעריץ אף אחד חוץ מאת עצמה.
אך הלב חזק מהחוקים... ומה שקרה קרה...
ש' הייתה עם י' בכל הפסקה וי' דווקא נראתה חברה ממש
טובה והיא נראתה בסדר עם זה שש' כל הזמן איתה,
אך ש' לא הייתה בטוחה ודווקא בגלל שי' לא אומרת לה שום דבר על זה היא לא יודעת אם י' באמת חברה שלה ואם
היא באמת אוהבת אותה.
י' סיפרה לש' גם את כל הבעיות שלה, ש' העריצה גם
את הכוח של י' לא לברוח מאותן בעיות ולעמוד בהן.
השנה הזאת עם י' הייתה לש' השנה הכי יפה עד עכשיו.
הכל טוב ומתוק.. ואז...
הקיץ הגיעה ואיתו החופש הגדול....
בהתחלה ש' לא ראתה את י' בחופש ורק חשבה עליה
ולפעמים דיברה איתה בטלפון, אך תמיד הייתה לה הרגשה
שי' לא רוצה אותה בתור חברה.
ביום השני לפני הלימודים ש' שמעה דפיקות על החלון
ופחדה ואז היא יצאה מהחדר והלכה להרטיב את השיער
בשביל לסדר אותו, כשהייתה בחדר המחלקת היא שמעה דפיקות בדלת. תמיד דמיינה את מה שהולך לקרות, כי
תמיד רצתה שזה יקרה. ההורים של ש' אמרו לה שחברה
שלה פה, ש' לא ניחשה. ואז היא שמעה אותם אומרים לה
"י' פה" וש' צעקה "מי??!".
ש' יצאה מהחדר מקלחת עם שיער רטוב וראתה את י'
עומדת לפניה. שיר שמחה שי' הייתה שם, אך לא לזמן רב..
אחרי זמן קצר י' הייתה צריכה ללכת, היא הייתה שם כי היא
ישנה אצל חברה אחרת שלה שהיא בעצם שכנה של ש'.
בבוקר ש' גילתה שערכו מסיבה אצל השכנה שלה.
אוקי - הלימודים תחילים!
השנה החדשה - אני בטוחה שהכל יהיה טוב ומתוק כמו קודם
אבל!... לא.. זה לא מה שיהיה....
בהתחלה ש' הייתה עם י' אבל י' לא הייתה עצמה...
י' הסתובבה עכשיו יותר עם השכנה של ש'.
ש' כתבה על זה שיר am i replaced, השיר הראשון
שלה באנגלית (פה בבלוג)*.
ש' הרגישה חרא ולא הבינה מה קרה, היא ניסתה לשאול
את י' אבל י' התחמקה.
עבר עוד זמן ושתינו השתנינו...
י' החליטה שהיא רוצה להיות שוב חברתית ולעשות הרבה
חברים (שנה שעברה היא הייתה לבד וגם אני, אז היינו לבד
ביחד - זה חיבר בנינו מאוד), וככה היא הסתובבה וצחקה עם מלא אנשים - אבל לא איתי.
התירוצים שלה - אני מספרת לה יותר מדי בעיות שלי ומצפה ממנה לעזור לי ומנסה לגרום לכולם לרחם עלי (ניסיתי לגרום
לה לשים לב אלי וככל שהיא התרחקה ככה עשיתי את זה
יותר ושנה שעברה היא התלוננה שהיא מספרת לי את כל הבעיות שלה ואני לא מספרת לה כלום), אני יותר מדי איתה (שנה שעברה גם הייתי איתה כל הזמן אבל הכל היה בסדר).
טוב שיהיה... לא היינו חברות - כן היינו חברות -שוב לא היינו חברות - שוב כן היינו חברות.
כשהייתי בטוחה שהכל מתחיל לחזור למצב שהיה שנה
שעברה... היא התקשרה (למה י' מתקשרת? היא אף פעם
לא מתקשרת...) אני אומרת לעצמי...
אני מאוד שמחה שהיא מתקשרת ואני עונה לפלאפון...
אני זוכרת את השיחה כולה (אני מתרגמת מאנגלית):
י' : "יש לי בעיה..."
ש' : "כן מה קרה?.."
>שתיקה<
ש' : "כן..?"
י' : "רגע..."
י' : "אני לא יכולה להיות יותר מסביבך..."
>שתיקה<
ש' : "אוקי... אני שמחה שאמרת את זה...
גם אני חושבת ככה..." (שקר מוחלט!!!! T.T)
ש' : "אפשר לדעת למה..?"
י' : "אני צריכה את הספייס שלי..."
ש' : "אז.. את רוצה שאני אפסיק להיות חברה שלך..?"
י' : "כן..."
ש' : "אני מבינה..., תודה שאמרת את זה, וסיימת את הכל,
הייתי מבולבלת הרבה זמן..." (כן בטח! את חושבת
שאני שמחה?!?!?!"
י' : "כן..."
ש' : "אוקי~! D: ביי~!" (קול שמח ומזוייף לחלוטין...)
ניתקתי.......
התחלתי לרעוד.... ידעתי שזה מגיע... אבל בכל זאת....
רעדתי.....
ואז... משהו שלא חשבתי שיכול לקרות לי, משהו שלא
קרה לי כבר כמה חודשים גם אם ניסיתי שיקרה לי.....
בכיתי... דמעות צנחו מהעיניים שלי כמו גשם...
ולא הפסקתי לרעוד שעתיים שלמות....
כתבתי לזה שיר שלא כתוב פה אבל אולי מתישו אני אכתוב..
ואז... החלטתי שאני שונאת את העולם שוב...
יום ראשון - השכבה שלי יצאה לטיול ובאתי לבצפר כדי להיות
עם חברה שלי ולהלחין לה את השירים.
בהפסקה שום החלטתי שאני שונאת את העולם ושלא
אכפת לי מכלום.
חברה שלי באה ואמרתי לה טוב נו.. אז נעשן...
היא לא חשבה שאני אעשה את זה אבל...
באתי לקבוצת ערסים ואמרתי להם "יש למישהו סיגריה
לתת לי?" הם לא האמינו שאני רוצה לעצמי ואז מישהי
נתנה לי סיגריה, אמרתי לה "פעם ראשונה אז תני כבוד".
ו...אחד הדברים ההזויים קרו... עישנתי....
זה עודד אותי כי י' כבר לא הייתה חלק ממני.
י' כבר לא יכלה להכאיב לי....
וזה הוציא אותה מהראש שלי לזמן קצר...
לא עישנתי מאז - זה היה מגעיל.
אני לא אומרת שאני לא אעשן שוב אבל...
בכל מקרה... משהו קרה וי' התחילה שוב להיות חברה
שלי... ושוב נראה כאילו היינו חברות. ודיברנו ואמרתי לה
"יותר קל לי לדבר איתך עכשיו כי אנחנו שוב חברות"
ואז הייתה שתיקה... "אנחנו חברות נכון?"...
"לא יודעת" היא עונה.
....
אחרכך אני שואלת אותה "לא היית שמחה כשהיינו חברות?"
"לא" היא עונה...
...אווצ'!...
"אני אף פעם לא שמחה... אני הכי שמחה כשאני עם הרבה אנשים.."
אני מתחילה להתעצבן "אל תאמרי את זה!!"
ועוד דברים שריציתי לומר :
"זה לא נכון... אני זוכרת שהיינו חברות ואני לא יכולה לשכוח!"
"היינו חברות יותר מדי טובות מכדי לתת לזה להסתיים ככה!"
יום למחרת אני אומרת לה "אנחנו צריכות לדבר"
רציתי לשפוך לפניה את הכל...
"כבר אמרתי לך"... והלכה.......
לא יכלתי לדבר איתה כל היום חוץ מבסוף היום בדרך
להסעות שאלתי אותה "את שונאת אותי..?"
"לא.. אני לא שונאת אותך... אני לא יכולה לשנוא אף אחד.."
אוקי...אבל את לא אוהבת אותי הא? אמרתי בלב והלכתי.
למחרת לפני הטיול הכיתתי שאני לא יצאתי אליו..
נתתי לה פתק עם שרשרת שהכנתי לה...
בפתק היה כתוב (אני מקווה שאני אזכור. מתורגם):
"הנה, הכנתי לך שרשרת, היא ירוקה ,
את אמרת שאת אוהבת ירוק נכון?..
זוכרת כששאלתי אותך אם את שונאת אותי?
נראלי שהתכוונתי לשאול אם את אוהבת אותי או אי פעם
אהבת (בתור ידידה כמובן)...
אכפת לך ממני?.. אני חשובה לך?..
כי את מאוד חשובה לי....
אז נראלי שכדאי לך לדעת... אני מתחילה לשכוח אותך..
ואני לא מתכוונת כאילו מוותרת עלייך...
אלא... הזכרונות שפעם היו כלכך חשובים לי.. נעלמים...
ואני מתחילה לשכוח גם את עצמי.. אני לא זוכרת / יודעת
מי ומה אני אוהבת או שונאת... מי אני? את זה אני יודעת
אני יודעת את השם ואת הגיל שלי וכל זה... אבל... מי אני?
אני עדיין מאמינה - שהשמיים יהיו כחולים שוב
אני עגיין מאמינה - שזה לא הסוף
אני עדין מאמינה - שאנחנו יכולות להיות חברות שוב
כי אני אעשה את כל מה שאני יכולה כדי להיות חברה שלך -
כמו פעם... כי רציתי שתהיי החברה הכי טובה שלי...
שנה שעברה...
אני אתעלם ממך כמו שביקשת, אבל תמשיכי לחייך אלי
ואל תתני לי פרצוץ של שנאה.
אני מצטערת שנתתי לך את הפתק הזה,
את בוודאי תשנאי אותו..
מצטערת..."
זהו סוף סיפור...
באותו יום היא אמרה לי שלום וביי ואיך היה לא להיות בטיול..
אני לא מבינה אותך....
אז מה שיהיה יהיה...
LET IT BE משפט מאוד חכם משיר מאוד יפה...
כאן שפכתי לפניכם את לבי...
תודה שהקשבתם...
3> עד הפעם הבאה...
SHIR CHAN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: