כינוי:
בת: 27 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
עופרת יצוקה בלילות הקרים, בלילות החמים, אינני מבינה. אינני מבינה, מה קרה. אינני מבינה, מה קורה שם בחוץ. החדשות לא מפסיקות, לא מפסיקות, רק שדרות, רק אשדוד, רק את, עוטפי עזה. רק רצועת עזה. רק עוטפי עזה. אין מה לשמוע בחדשות. רק עזה, רק עוטפי עזה.. אני מביטה ובוהה במסך. כל דבר זה המלחמה. למה אי אפשר לדבר? למה כולם אומרים, "דיבורים פותרים סיכסוכים" מה קורה עכשיו? מה קרה? למה הכל נגמר? למה אף אחד לא מקשיב? למה הכל מלחמה, דם, מכות, רקטות ? למה הכל קורה לנו דווקא, רק רצינו מדינה ישראלית. שתהיה רק שלנו. אבל אילו עכשיו, אף אחד לא רוצה לבוא לכאן, גם שעכשיו היא מתפתחת. הכל קורס ונהרס. רק ביקשנו, מדינה בשבילנו. ביקשנו קצת מקום, שיהיה רק לנו! אבל במקום זה, כולם אינם. כולם פוחדים, כולם נוסעים, כולם עוברים, כולם טסים. אף אחד לא רוצה להיות כאן יותר. למה זה קורה לנו? רק רצינו, מדינה ישראלית.
| |
 אני הולכת לעבור ניתוח
אני הולכת לעבור ניתוח. זה בטוח.
כל דהלקות, המוגלה הכל, הכל פשוט חזר. אני עוברת את הניתוח. אני אעשה את זה בכל יכלתי. אני אשתדל לא לבכות שמדברים איתי עליו. אני הולכת לעבור אותו כמו גיבורה. כמו ילדה שגאה בעצמה. מה יש לי להפסיד?
חברים? משפחה? יש לי להפסיד אותם, אבל.. אני אוכל להסתדר. אני גיבורה, אני אעשה את זה. לא יקרה לי כלום. אני בידיים של הרפואה. אני אחייה. אני אגשים חלומות. אני אעבור את הניתוח, בלי פחדים, בלי חששות, בלי בכי. אני אעבור את הניתוח!
| |
היום, הוא המחר שפחדנו ממנו אתמול.. לפעמים עלה בדעתכם לראות את החיים מנקודת זווית אחרת? יש כאלה שהחיים שלהם פשוט נפלאים, הכל נפלא, הם מקובלים בחברה, מצוינים בלימודים, יש להם הכל, משפחה נהדרת.. אבל יש כאלה שהחיים שלהם פשוט גרועים, הכל גרוע, לא מקובלים, גרועים בלימודים, ואין להם כלום, משפחה גרועה... אני בין לבין, אני לא מקובלת אבל מקובלת, בין לבין, אני ממוצעת בלימודים, ואין לי הכל, אבל יש לי משהו, והמשפחה שלי... המשפחה שלי לא משהו. מה אתם מצפים? ככה זו משפחה של 7 ילדים, אני חילונית, לא ערבית ולא משהו כזה. אבל, מחלקים את האהבה לכולם, חוץ ממני, שאחותי הלפני הכי קטנה ש', בוכה? מאשימים אותי וסוגרים אותי בחדר. פעם לא אהבתי את האוכל אז שלחו אותי לחדר, ובכיתי כי נמאס לי מהמשפחה ומהחיים הגרועים. אז אבא שלי איים עליי שהוא ייתן לי סטירה, לא שהוא לא עושה את זה. הוא צובט אותי באף ובכל מקום, ואני מפחדת ממנו. אתמול, היה יום נורא ואיום. רבתי עם ההורים, אח שלי הפסיד באלפיות הארץ בג'ודו, והכי נורא, היה בין הצהריים לערב. הלכתי עם חברה לפארק, היה כיף והכל ואז השמש שקעה, נהייה חושך, התכוונו להישאר כמה דקות ואז ללכת. 4 ילדים מהכיתה השנייה י', א', נ', א' באו. לא התייחסו אליהם. לאט לאט הם התקרבנו אלינו כמו נמר שמתכוון לתקוף את הטרף שלו. "אני יודעת, זה היה כזה מטומטם נכון?!" אמרתי לחברה שלי וצחקנו. "עידו שדה ההומו!" הבנים נטפלו לבנות מכיתה ז' וקיללו את אחים שלהם. הסתכלנו בהם והמבטים אמרו את שלהם. "אנחנו נהיה הקורבן הבא" לחשה לי. ירדנו והתכוונו ללכת לבית שלה. הם התקרבו וחסמו אותנו, היינו על מתקני הכושר והם התחילו להרים את המושבים. עלינו על העמוד של המתקן לפני שנשבור משהו. רצינו לרדת. אני אכתוב פעם אחת את המילים שאומרות ה____. ____ = זונה, מוצצת וכ'ו. אני מתביישת לכתוב את זה. "את יודעת שת' .ש. אמר לנו שהוא אוהב אותך?" א' אמר לחברה שלי, חברה שלי היא ילדה מאוד מפותחת מבחינת הגוף שלה. "את יודעת שגם מ' וגם א' אוהב אותך?" אמרו לחברה שלי. היא לא ענתה. "_ _ _" צעקו. הם היו עם אופניים והם הקיפו את המתקן וצעקו שיר. "_ לא', _ למ', _ לת' " היא שתקה. היא רעדה, הרגשתי את המתקן רועד. הם המשיכו, הם לא הפסיקו. "_ לא', _ למ', _ לת' " הם צעקו ונסעו על המדשאות שלידינו, ניצלנו את זה ורצנו למתקנים שלמעלה. אבל לא היה איפה להתחבא, הם כבר נסעו אלינו במהרה, לא יכלנו לעלות על המתקנים, שמענו שהם אומרים שהם עשו את הצרכים שלהם על המתקנים, ואנחנו לא רוצות להסתכן. הם נסעו בירידה וניצלנו את זה שוב, רצנו אל מאחורי ערימת אבנים, התכופפנו ולאט לאט ירדנו במדרגות, נחבטו וירד לנו דם. קמנו והתיישבנו לנקות את עצמינו. נשמו לשנייה וקמנו ללכת לבית שלה. לא ירדנו במדרגות כי זה היה חושף אותנו, אז ירדנו בחול שליד המדרגות. הם מצאו אותנו. נבהלנו. הם חסמנו אותנו מכל הצדדים, מהמדרגות, ממעלה, ומלמטה. הצד השני היה כבר גבעה של חול וצמחים, ולא היה אפשר לעלות עלייה, רק מלמעלה. הם התקרבו אלינו. י' הפיל את הקסדה שלו ובעטתי בה, הקסדה פגעה באופניים, הוא כעס. "פעם אחרונה שאת נוגעת באופניים שלי את שומעת?!" צעק עליי. בעטתי לו בברך. א' התקרב לעברי עם האופניים והשאיר את חברה שלי בצד. הוא דרס את הרגליים שלי עם האופניים. רעדתי, זה כאב. לקחתי קרש והכנסתי אותו לברזלים של האופניים, כבר שניים ירדו מאיתנו כי הם טיפלו באופניים שלהם. השניים מלמטה עמדו ורעדו, לא עשו כלום, אבל ידענו שאם נרד לרחוב הם יעשו לנו משהו, רצנו למעלה והתחבאנו בערימת אבנים. נשרטנו שוב. רעדתי מקור. "איפה ה_?!" שמענו אותם צועקים, חברה שלי הפילה בטעות אבן. "הנה ה_" שמעתי את י'. רעדנו. הם היו מעלינו עם האופניים, מצאתי עוד קרש והכנסתי אותו שוב בברזלים של הגלגל. "את נוגעת לי באופניים את מתה את שומעת?!!!!!" צרח לתוך האוזן שלי. הבטתי בו. "אני אעשה מה שבא לי" אמרתי בשלווה, להראות שאני לא מפחדת ולא נעלבת ממה שהוא אומר. החזקתי את הקרש, הראתי להם שהם מתקרבים? נוגעים בנו? רוצים לעשות לנו משהו? הם מתים. הם שוב דרסו לי את הרגליים, בזמן שהתאנקתי מכאבים הם לקחו את הקרש וזרקו אותו למטה, לרחוב. עמדתי לפני חברה שלי, שרעדה, כבר פגעו בה מספיק. בטלפון שלי לא היה קליטה. לקחתי אותו ועשיתי כאילו אני מתקשרת. (זה לא אמיתי השיחה) "אמא? תקשיבי, אני בפארק עם חברה וחבורת ילדים באים ומציקים לנו [חיכיתי שנייה] הם מקללים אותנו, [חיכיתי עוד שנייה] אז את באה? [חיכיתי שנייה] טוב, ביי" הם הבינו שאמא שלי באה וברחו מדי. משכתי את חברה שלי ורצנו בשיא המהירות אל הבית שלה, הגעתי ראשונה, כי אני כנראה יותר מהירה והיו לה דמעות בעיניים, מהקור ומהמילים. פתחתי לה את השער ועלינו אל החום של הבית. שתינו כוסות שלמות של מים וסיפרנו לאבא שלה. "שערורייה!" הוא אמר בכעס. הוא הביא לנו צלחת עם ספגטי ברוטב עגבניות, אכלנו בקושי, כאב לנו כל מקום. במיוחד הלב והבטן. ההורים שלי באו לקחת אותי וסיפרתי להם. ההורים שלי עצרו בפארק ואמרתי להם מי הם. הם צעקו עליהם. "שלא תעזו לעשות את זה שוב שמעתם? יושבת כאן הבת שלי וסיפרה לנו הכל, אם נשמע עוד פעם אחת משהו כזה ההורים שלכם התערבו בעניין! זה ברור?!" א' השני שלא עשה כמע כלום בעניין אמר והודה שזה מה שהם עשו, והתנצל. נסענו הבייתה. התקלחתי. לא יכלתי לישון, לנשום, והחור בעור הטוף חזר, עד עכשיו כואב. כל הסיפור הזה אמיתי, וזה קרה באמת, ביום ראשון ה-28.12.08. היום יום הולדת של חברה שלי שהייתה איתי בפארק. היא במקס ברנר כרגע : ]
| |
לדף הבא
דפים:
|