אני עוברת כל מיני דברים כרגע ואני מודעת לזה
אבל משום מה הדרך שלי להתמודד איתם לא כל כך טובה.
אני מתרחקת מאנשים ומעצבנת בכוונה כדי להרחיק אנשים משמעותיים בחיים שלי
אולי כדי לא להפגע ואולי לא. לא יודעת.
אבל לפעמים כשאני שמה לב מה אני עושה אני נעצרת ושונאת את עצמי, כל כך כל כך
אני מתעבת כל דבר שאני עושה או חושבת.. ואז אני חוזרת להיות מעצבנת.
זה כאילו שכלום כבר לא אמיתי. חברים שמשקרים ועושים דברים שחברים לא עושים
מתנהגים אלי כמו לחרא ואז באים לבקש סיגריה או מכה בביליארד או לבוא אלי רק כי עוד אנשים באים.
אני שונאת את זה שרק ריטה ורוני יודעות מה באמת עובר עלי
וכל החברים שלי והמשפחה שלי חושבים שאני סתם מטומטמת בזמן האחרון.
מה שאני הכי שונאת זה שאנשים רואים אותי ככה וחושבים שהשתנתי ושונאים אותי על זה
ומסתכלים אלי במבט של גועל, כאילו שאני איזה חרק ממש מגעיל.
זה לא שניסיתם לדבר איתי לפני שאתם שונאים אותי..
אבל מה אני מתלוננת אני הבאתי את זה על עצמי, זה מה שבקשתי לא?
לא להתקרב לאף אחד. בשביל זה אני עושה את זה לא?
כי אני צריכה לעבור את כל הדברים האלה לבד
כדי לדעת שאני מסוגלת להתמודד עם זה בלי עזרה.
אבל מה אם אני לא יכולה?
אני באמת צריכה את העזרה שלכם עכשיו
בבקשה אל תשפטו אותי על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
