אני לא יודע איפה להתחיל לתאר את הפליאה כשהדלקתי את המחשב הישן
אותו המחשב שהיה זרוק במחסן כי הוא כבר עשה את שלו
ומצאתי את הקישור לישראבלוג
נכנסתי רק להיזכר בכל זאת 6 שנים עברו מאז הפוסט האחרון והייתי בטוח שבכלל סגרו את האתר
וכל כך הרבה השתנה
עבודה/ ילדים/ שמחות ועצב
נדמה שחיים שלמים עברו לי מול העיניים בשעה שקראתי מספר מועט של טקסטים על הנושאים שהעסיקו אותי בעבר
וכמו תמיד אנו זוכרים את הדברים הטובים שקרו כך שנראה שהחיים של פעם היו עדיפים על היום
היום צריך להתמודד עם צרות היום
את צרות האתמול אף פעם לא זוכרים, רק את השמחות
זו הסיבה העיקרית כנראה שנשים ממשיכות להביא ילדים לעולם לאחר לידה ראשונה, הן פשוט שוכחות את הכאב וזוכרות רק את עוצמת המבט של הילדון הקטן וחסר הישע מתבונן בהן במבטי הערצה
אז זהו פוסט פתיחה לאחר 6 שנים , אני מעריך שעכשיו שגיליתי שהאתר עדיין קיים אתחיל לשפוך מחדש את היום יום אל המסך המסנוור בשעות הקטנות
בחודש האחרון אני מתעסק המון במשיכה
לא בהחרך משיכה מינית למרות שגם המשיכה הזו העסיקה אותי לא מעט בחודש האחרון
כנראה שזה נושא שחייבים להתעסק איתו במהלך זוגיות ארוכה ומכורסמת ע"י עייפות החומר עבודה ילדים ושגרה שוחקת
אבל כמו שאמר אחד הגדולים
"השביל הזה מתחיל כאן"
פוסט ראשון לקראת חזרה לכתיבה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
