איך אומרים לחבר ממש ממש טוב שלך, שאתם כבר מכירים יותר משנה
שאתה כבר לא רוצה שום קשר איתו?
או פשוט להמשיך הלאה ואז כשהוא ישים לב (אם בכלל) , אז...מה אומרים?
~עצה?~
עריכה:
אני שונא את החיים שלי (חצי חצי כזה....)
אני שונא את החברים שלי (טוב לא את כולם........)
ואני שונא את הכל ( חח תמיד אמרו לי שאני דרמטי...)
ולא, אני לא איזה ילד מדוכא עם תספורת אימו שחותך וורידים כל יום,
אני נורמלי לחלוטין רק שאני נאלץ להתמודד עם בעיות שיותר גדולות ממני (ולא לא רק בעיות עם החברים שלי - שאין לי)
זה מאוד נחמד שיש אותי! שאני תמיד נמצא בשביל כולם
תמיד עוזר לכולם, תמיד תומך בכולם
זה נחמד שיש אותי! שאפשר לסנג'ר אותו לכל מיני דברים
אבל מה? ברגעים שאני הכי צריך את החברים שלי, שייעזרו לי איכשהו להתגבר על הבעיות שפוקדות אותי
כולם נעלמים,מתעלמים,מעלימים עין,
ואני נשאר לבד, עם עצמי, בלי אפחד, רק מידי פעם שיחות עם בנאדם אחד שמראה שאכפת לו, אבל זה כל מה שיש לנו - שיחות במסן
והבנאדם השני, כבר נמאס לי ממנו, שיישרף מצידי, שמישו ייתלה לו יחתוך לו את הראש, יינפח אותו ישמיד אותי יישרוף אותי יאכל את השאריות או לא יודע מה.
נמאס לי מהאדישות שלו, נמאס לי מהחוסר אכפתיות שלו ומזיוני השכל שלו.
נמאס לי מזה שהוא קיים, ונמאס לי מזה שהוא מתיימר להיות חבר טוב שלי
נמאס לי מזה שאומרים לי שהכל ייסתדר בסוף ונמאס לי לשמור על אופטימיות
הכל ייסתדר - בטוח (מתישהו איכשהו)
אבל מה יישאר בסוף? זו השאלה.
האם זה יהיה רק אני מנופץ לחלקים? או שזה יהיה אני חזק יותר מתמיד?
ברגעים הקשים ביותר, אלה הרגעים שבוחנים מי חבר אמיתי ומי לא.
ו-אתה- נכשלת, אבל -אתה- לא.
והפעם אני לא אגרור את זה לריב או לחוסר דיבור, פשוט אני אתן לך לטעום מהתרופה של עצמך.
אתה חושב שאתה יכול להמשיך לדרוך עליי? לא להתייחס אליי? להתעלם ממני? טוב תמשיך לחשוב ככה, זה יחזור, ובגדול.
יש לי אבל את השני ואת שני החברות הטובות שלי (טוב שלא ממש עוזרות, כי אני לא ממש מספר להן דברים...)
אז מה? בסה"כ מה יש לי?
יש לי הכל מהכל, ויש לי כלום מהכל.
הסיבה היחידה בעולם שפתחתי את הבלוג הזה (המשכתי לכתוב בו ליתר דיוק) היא מהסיבה הפשוטה, שיש לי בעיות שגדולות עליי בכמה מידות
ולצערי הרב אין אפחד בעולם הזה שיכול לעזור לי להתגבר עליהן, רק אני יכול לעזור לאחרים אבל הם לא לי.
האירוניה שבמצב שלי, נובעת מכ"כ הרבה גורמים, והאמת היא שלא אכפת לי, אני עכשיו, ברגעים האלה, בזמן הזה מוצא את האנשים שאני באמת בוטח בהם
מעטים כמה שהם יהיו, אבל אני מוצא, ובסופו של יום נשאר
אני
הבלוג
אתם
וזהו.
~פריקת עצבים כי עיצבנו אותי כ"כ עכשיו...וד"א דעות שלכם ייתקבלו בברכה, אלא אם כן זו נאצה, זה לא ממש עוזר לי לקדם את עצמי, וכן אני יודע שזה אולי
אולי אולי קצת פתאטי, דבילי,עצוב,מפגר, טוב אבל גם מי שמגיב נאצה, אז תתאפקו ואל תשלחו, אלא אם כן אתם ממש ממש ממש חסרי חיים...כי אני לאמכיר אותכם.~
אנוכי (?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
