אני כל כך שונאת את ההרגשה הזאת..
את ההרגשה הזאת שיש מן גוש בגרון שחונק אותך וכל כך בא לך לבכות.
וככל שאני יותר ויותר מתאפקת לא לבכות זה רק יותר ויותר חונק.
אני כל כך שונאת את ההרגשה הזאת, עד שאני מוכנה לעשות הכל כדי להפטר ממנה.
למה זה היה חייב לקרות?! ידעתי שזאת הייתה טעות לנסוע.
רק חיפשתי איפה לקבור את עצמי..
הוא בן אדם מדהים, אבל אני לא יכולה להרגיש אליו יותר מידידות..אני פשוט לא יכולה.
אז במקום זאת הייתי צריכה לפגוע בו, לא הייתה לא ברירה אחרת..ככה או ככה הוא היה נפגע בסופו של דבר.
זה היה רק עניין של זמן..
אני כל כך מצטערת על זה...
בא לי פשוט לעמוד באמצע כביש ראשי, לצרוח הכי חזק שאני יכולה ושמכונית תדרוס אותי..ואז אני אוכל להפטר מההרגשה המעצבנת הזאת שחונקת אותי..
למה אני אף פעם לא יכולה להשיג את מי שאני אוהבת?! עד שסוף סוף שכחתי את הבן אדם הקודם והתאהבתי בבן אדם אחר שבאמת נתן לי הרגשה שלמישהו אכפת ממני..
בסוף הבנתי שלא באמת אכפת לו ממני..הוא אוהב מישהי אחרת.
ועכשיו אני סתם פגעתי במישהו אחר..מישהו שבאמת אהב אותי, מישהו שהיה עושה הכל כדי שאני אהיה מאושרת..אבל מה עוד יכולתי לעשות!? אני לא אוהבת אותו באותה צורה שהוא אוהב אותי..אני פשוט לא רוצה לפגוע בו יותר משהוא כבר נפגע.
אני כל כך מצטערת על היום הזה..לא היינו צריכים להפגש.
אוףף כל כך בא לי למות עכשיו.
ודווקא עכשיו כשאני הכי צריכה לדבר עם מישהו אז אני לא יכולה לצאת מהבית. שונאת את ההורים האלה.
זיו? שי? אני אוהבת אותכן כל כך!! בלעדיכן הייתי מתאבדת מזמן! ובזדמנות הזאת אני רוצה להגיד לכן תודה! תודה על כל מה שאתן עושות בשבילי! תודה שאתן סובלות אותי, ועכשיו שהבנתי איזה בן אדם מגעיל אני , אז אני יותר מעריכה את התמיכה שלכן ואת זה שאתן לא עוזבות אותי ברגעים כאלה.
פשוט תודה.
ומה יהיה עכשיו?..
הלוואי והייתי יודעת..
"הזמן הוא המורה הטוב ביותר, אך למרבה הצער, הוא הורג את כל התלמידים שלו".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
