שיבולת שועל

ב-10 וחצי בבוקר?

זו אכן שאלה שמן הראוי לדון בה.

קודם כל, נצא מנקודת הנחה שהזברה מטבעה היא עצלנית כרונית.

מכאן נובע כמובן, שהזברה המדוברת מעדיפה לישון מאשר, ובכן, לא לישון.

מש"ל!!!

לאחר התעללות פיזית ונפשית במשך תקופה ארוכה ובצורה עקבית, הקץ עומד להגיע.

ביום שבת, ב-8 בערב, כל זה כבר יהיה מאחוריי.

לו יכולתי לשלוט על עצמי קצת, ולמתן את הרגשות האינפנטיליים האלה, ולהיות רק טיפה פחות טראגית בכל מה שנוגע לתחום הפחות-או-יותר מרכזי בחיי, מן הסתם הכל היה פשוט הרבה יותר.

זו בסך הכל תחרות, מה יש להילחץ כל-כך?

אני לא בטוחה, אבל העובדה היא שאני לחוצה.

כמו קמצוץ מלח בתוך בקבוק סודה סגור.

ואני עומדת להתפוצץ, וזה יכול לקרות בכל רגע.

ואין לי ספק שזה יקרה.

אולי עוד דקה, ואולי עוד כמה שעות, ואולי מחר בצהריים או בשבת בבוקר.

הסף שלי מתיח מדי, והוא נמשך הנה והנה ותחושה עמוקה של בחילה ממאנת לעזוב.

כל פעם שהתקופה ההיסטרית הזאת מתקרבת, אני מבטיחה לעצמי שזהו, כשזה נגמר אני טורקת את הדלת ובורחת משם לתמיד.

ואז אני נשארת עוד ועוד. ואני לא יכולה לומר שאני נהנית, כי אני בפירוש לא.

אז למה אני בעצם פה?