בת 14

שבוע חדש הגיע מה שאומר אותה שגרת חיים חוזרת שוב ושוב.. אני כלכ כך מקווה שסוף סוף יגיע השינוי הזה שאני כל כך מצפה לו למרות שאני לא יודעת בכלל למה אני מצפה...

בשבת באמת היה שינוי קטן.. סתם דני=(דניאלה) דיברה איתי במסנג'ר והיגענו למסקנה משותפת שאנחנו חסרות חיים ומשועממות באותה המידה אז קבענו כמה בנות להיפגש בגבעה הצרפתית לפיצה או משהו. הלכנו אני דני, אלמוג, רוני וליבנת.

זאת היתה חבורת בנות מצומצמת שאותם אני הכי אוהבת מהגדוד בצופים. אלמוג (החברה הכי טובה שלי) וליבנת (ילדה ממש חמודה) שתיהן למדו איתי ביסודי ומאז אנחנו כל הזמן בקשר למרות שכל אחת בבצפר שונה. דני לומדת בבצפר עם אלמוג ורני איתי בשכבה.

היה לנו ממש מצחיק הרצנו דאחקות וריכלנו על הרבה בנות ישבנו ודיברנו בחופשיות... אחר כך הוצאתי סיגריות ואני ורוני עישנו והם קיבלו אתזה בכזאת הבנה ובסבבה שנתנה לי אחלה תחושה..

סוף סוף הרגשתי שאולי בכל אופן יש לי כמה חברות אמיתיות שאני יכולה להסתובב איתן ולהרגיש בנוח..

חזרתי מאוחר ומיד הלכתי לישון ההנאה חלפה מהר, מהר מאוד לשם שינוי אחרי שקמתי ליום ראשון חופר ואידיוטי במיוחד.

איחרתי קצת ונכנסתי מיד לשיעור ספרות עם יעל מל! ממש אחלה דרך לפתוח שבוע! (אני צינית!! ממש צינית!)

אני יושבת כרגע ליד יהודה ידיד דיי קרוב שלי.

אני לא "מתה" על הכיתה שלי, היא מלאה בילדות יצורות ששומעות אייל גולן וריאנה וכל היום חופרות על האח הגדול ועל מפרץ האהבה ועל היפה והחנון אני יודעת? בקיצור ילדות שיטחיות למדיי. הערסים בכיתה קוראים לי ריקי פריקי או סתם זונה פריקית מה שלא באמת מזיז לי.

אפשר להגיד שאני הרבה יותר עם הבנים בכיתה מאשר עם הבנות. יש את החבורה של הבנים בכיתה שלי מהנוער העובד שאיתם אני לרוב מסתובבת. אור חן ואיתי. הם אחלה בנים והם גם הייחידים שיודעים שאני מעשנת. אחרי בצפר אני הולכת איתם ויושבת איתם ואנחנו סתם עושים שטויות וממצאים בדיחות אחד על השני. המצב הזה קרה רק בזמן האחרון ואני ממש שמחה שזה קרה..

הם האנשים אולי היחדים שמצליחים לעודד אותי כשארני עצובה.. יש להם את הבדיחות האלו: "ותגיד לאמא שלך שחמאה זה לא תחיליף לשוקולד לא מורחים אנשים בחמאה\! זה לא טעים! מה שקורע אותי כל פעם מחדש..

היום סוף סוף קנו לי את גיטרה בס שאני חפצה בה כל כך הרבה זמן..!

אני אסיים פה כי סתם מתחשק לי.. עד הפעם הבאה.. ריקי

אז אחרי שהיה לי שנתיים בלוג אנונימי החלטתי שאין מה להסתיר יותר ופשוט להיות אני...

אז היום יום שבת מגעיל כמו שכולם שונאים.. (השבת השנואה בשבילי היא שבת קרה שאין מה לעשות בחוץ ואתה יודע שלכל החברים שלך יש דווקא מה לעשות אבל דווקא אתה תשב בבית..).

אתמול אני יודעת שכמה בנות מהצופים נפגשו לבד ורובן הן החברות  הכי קרובות מהגדוד שלי. הם הסבירו לי שהם צריכות לשבת ולהסדיר ריבים קודמים (כאליו שקניתי את זה..).

לא ידעתי מ לעשות.. אם לשבת בבית ולאכול את עצמי על זה שאין לי מה לעשות בשישי או באמת ליזום ולצאת.

עד לפני שבוע היה לי דווקא לאן לצאת ועם מי עד שביום ראשון האחרון נפרדתי מהופמן..(- לא זה לא השם שלו זה שם המשפחה שלו ומאז שהאו בכיתה ו' נדמה לי זה הפך ל"ניק" שלו)= החבר האחרון שלי. הוא היה חבר באמת מדהים. גבוה, עם עיינים ירוקות, פריק(כמו שאני אוהבת), עם פירסינגים, ובכיתה י'.

הכרתי אותו בדרך מטומטמת מאוד. הוא חבר של החבר הקודם שלי.. (מסבוך אני יודעת..).

הוא היה חבר של תום מי שהיה חבר שלי כמעט 4 חודשים. תום היה בעצם החבר הראשון והרציני שלי.. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי איתו לקחתי את ה"שאחטות" הראשונות שלי איתו עשיתי כל כך הרבה דברים.. עד שהחלטנו ביאזשהו שלב שהקשר שלנו לא מתאים לאף אחד מאיתנו. אחרי שלושה שבועות בערך אחרי"הפרידה" שלנו ראיתי אותו.. הוא היה כל כך שונה! הוא חורר את עצמו בכל מיני מקומות התחיל לעשן באופן קבוע... ניסה סמים יותר מדי פעמים. לא הכרתי אותו.. תאמת אפילו נחרדתי ממנו. אבל אני לא יכולה להגיד שמשהו במרדנות שלו לא שבה אותי מחדש. באותו היום שראיתי אותו הייתי אצל הופמן וראיתי אצלו האח הגדול.. (זה היה עוד לפני שאני והופמן נהיינו חברים). תום גם בא ואחרי שיצאנו מהופמן ישבנו למטה מתחת לבית של הופמן רק אני והוא כמו פעם. זאת הייתה שיחה באמת כייפית, היא לא עצרה כמעט וזרמה כמעט באופן מושלם!

ישבנו ועישנו ביחד. אני לא מגדירה את עצמי למישהי שמעשנת קבוע.. אלא יותר לאחת שכשיוצא לה אז היא פשוט מעשנת. אחרי שעה של שיחה בערך החלטתי שאני צריכה ללכת הביתה הוא קם ופשוט התחיל לנשק אותי.

זאת הייתה אחת הנשיקות הכי מדהימות שהיו לי איתו! הרגשתי שכל מה שהרגשתי אליו חזר ובגדול..

זאת הייתה נשיקה ארוכה ומושלמת אחרי שהבנו שלהתנשק שבע דקות ברצף זה מוגזם אז הפסקנו והסתכלנו אחד לשני בעיינים והוא אמר לי כמה שהוא התגעגע אליי ואוהב אותי. התחלנו כל אחד ללכת לדרך שלו והוא הבטיח לי שהוא ידבר איתי כבר בבוקר.

קמתי הכי מאושרת בעולם, מיד הסתכלתי בפלאפון וראיתי הודעה:"מאמי בוקר טוב אני שמח שיש לי שוב בשביל מה לקום מוקדם ושיש לי למי לשלוח הודעת אהבה! יום טוב!" הרגשתי כל כך טוב עם עצמי לא היה איכפת לי מכלום! בערב התקשרתי אליו וקבענו שהוא יבוא לשכונה שלי וניפגש. הוא היה בהתחלה עם חברים והם ישבו ועישנו סמים! הייתי בהלם! הייתי כל כך מאוכזבת ממנו ואז כשניגשתי אילו לתת לו נשיקה הרחתי ממנו גם ריח של אלכוהול... ידעתי שזה לא הבנאדם שהתאהבתי בו בפעם הראשונה והחלטתי שלא משנה כמה שהוא יפה בעייני וכמה שאני אוהבת אותו כשאני אהייה איתו אני אתחיל להידרדר ושלא מתאים פשוט להיות איתו. לקחתי אותו לצד ופשוט אמרתי לו בצורה הכי ברורה שלא מתאים לי חבר כזה ושאני רוצה להיפרד. הוא אמר לי שאם זה מה שאני רוצה אז לא צריך ושאני סתם מישהי שלא מבינה מהחיים שלה. הוא כל כך פגע בי. כשקמתי בוקר למחרת קמתי ליום כזה מסריח עם שעתיים מתמטיקה וביולוגיה ועוד הרבה מקצועות חופרים. והבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אתקרב אליו יותר.

וכן פה נגמרת החפירה על תום, ומתחילה החפירה על הופמן...

אבל החפירה הזאת תהיה קצרה כי אפילו לי נמאס להקליד ולהקליד... אני והופמן היינו ביחד חודש והיה לי כיף איתו אבל בהתחלה הרגשתי כאילו שאני איתו סתם כדי להראות לתום שלא איכפת לי ממנו  אבל קיוותי שאני לא איתו בשביל זה.

התחלתי באמת להרגיש שאני אוהבת אותו יותר מכל אחד אחר. אבל כמה דברים גרמו לי לחשוב אחרת ופשוט הבנתי שאני לא אוהבת אותו.. התקשרתי אליו ואמרתי לו את זה לא היה איכפת לי העובדה שאני נפרדת ממנו בטלפון העיקר שאני עושה את מה ששאני מרגישה.

הייתי כל כך גאה בעצמי שלא משנה שלא יהיה לי חבר שלא יהיה לי עם מי להתנשק בסילבסטר בכל זאת הוא קרוב.. אלא שעשיתי מה שהרגשתי והלכתי עם עצמי..

ובקיצור (הקיצור הכי לא קצר בחיים שלי) בשישי אורי ילדה ממש חמודה (שכן גם היא קשורה איכשהו לתום..) לתום יש אח שון ואורי חברה שלו. יצא לי לדבר איתה בתחילת השבוע כששמעתי שרון האח(הממש יפה שלה) ניסה להתאבד. הכרתי את רון בערך יצא לי לדבר איתו קצת אבל היה לי כל כך עצוב בשביל אורי. היא דיברה איתי ופשוט סיפרה לי שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה. בכיתי אחר כך כל כך ובזמן בצפר.

ובשישי באתי אלייה והסתובבנו עם כל הידידים שלה.. הם חבורה כזאת חמודה ושון (אח של תום) ואוי חברים כבר שנה וקצת חברים הם זוג כזה מדהים. לפעמים יוצא לקאנות בהם קצת... אבל אני שמחה בשביל אורי שלפחות יש לה את שון. בקיצור (ושוב קיצור לא קצר בכלל) היה כיף! ואני אפסיק לחפור כאן כי אני מרגישה כמו טרקטור!

אז עד הפעם הבאה שלכם ריקי