הרוח של היום - הסערה של מחר

תיכנסו שניה לבלוג השני שלי וקיראו מה כתוב שם על זה.

חזרתם? יופי. מעכשו פעם בשבוע, בליל יום ראשון, אני אכתוב על ארוע אחד הכי מעניין שקרה השבוע. בדרך כלל זה יסופר בבלוג השני שלי, אלא אם זה יהיה  יותר מתאים לפרסם כאן. אז היום: הילד שהתעלף.

כל החיים שלי מעצבנים. אבל... לפעמים אני מוצאת הטבות למשל: המחשב הפרטי שלי, הספרים שלי, החוג שלי, או אפילו סתם טלויזיה.

החיים שלי, המעפנים, יעופו לעזאזל לפני שיהיו טובים לגמרי, אבל כמו שאמרתי, יש צדדים טובים.

טוב, חייבת לעוף!

עצמי, אם תשאלו אותו, לא צריכה לכתוב את זה. אבל אנוכי אומר שזה אנוכי לא להגיד לציבור מה שהוא צריך לדעת. ואני - שוקע בין כולם.

אבל הממוצע אומר - תכתבי!

אז אני כתבתי את השטויות המשוגעות האלה, ורק נקווה שבאמת אף אחד לא יקרא את זה!

אבל יש משהו חדש: לפני שבועיים אני מסתכלת מהחלון ורואה את הירח כמו מחזיק שתי כוכבים, או זה או שזה נראה סמיילי. אני מצפה שזה יקרה שוב בעוד שבוע בערך או יותר, אז תחפשו!

אני ממש מרגישה מוזר... שונה... זה כאילו אני כותבת יומן פרטי רק שכל העולם, אם יסתכלו כאן, יראה את זה.

וואו, שנים שלא כתבתי בבלוגים שלי בבלוגר שבגוגל... ורק היום, כאילו, פתאום לא רק שאני פותחת את הבלוג הזה, אני גם ממש עפה קדימה ואחורה בזמן, נכנסת לבלוגר ופותחת בלוג חדש.

אני אולי רק בת 10, אבל אם תחשבו קצת, אנשים שעוד לא יודעים לקרוא לפעמים מקבלים פלאפון, אז כאילו...

וואלה, איזה פניקה היתה היום בבי"ס... הילד ההוא באמת שנפגע...

אני לא מבינה את עצמי. מה אני כותבת כאן שטויות? אף אחד לא מבין אותך, אביגיל!

עוד יותר שטויות!

אני לא מבינה. בשביל מה פתחתי את הבלוג המטומטם הזה בכלל?

בשביל מה אני כותבת את כל הדברים האישיים שלי לתוך הקטע המטומטם הזה?

אולי כדי לגרום לאנשים להבין שלא רק להם יש צרות. ואולי סתם כדי שאני אוכל לשפוך את כל הכעס והתסכול החוצה. כן, זה למה.

תסתכלו על הכוכבים. נכון הם יפים?

אני שמעתי שעל כל כוכב מגן מלאך, ועל כדור הארץ מגינים שתיים, כדי שכשהשלום יחזור מלאך אחד ישאר והאחר ילך לספר לאלוקים.

רעיון יפה, נכון?

אני חושבת שעל כדור הארץ מגינים שלוש, לא שניים. אחד רגיל, אחד כדי להודיע על השלום, ואחד כדי לשמור על עם ישראל.

ומה אתם חושבים?