שלום לכולם P:
מה קרוה ?אחלה נהדר נהדר ^^
טוב הנה שוב אחרי המון זמן יוצא פרק אני פשוט לא יכולה להעלות פרקים אין לי אפילו חצי דקה של הפסקה ופרק לוקח לי להעלות וליכתוב שעה אז סליחה
אין לי פשוט זמן זאת הבעיה עומס לימודי וכדומה 
וד"א מי שהודיע לי על פרקים בבלוג שלו בפרק הקודם לא הגבתי כי המחשב הגיי שלי לא נותן לי להגיב
אך זהו זה ניתפר אז אני מגיבה בסוף הפרק P:
אז זהו הפסקנו לדון על בעיות אז בבקשה קבלו את פרק 9 :)
Let the tears to FALL-פרק 9
אנג'לין הושיטה את ידה לעבר הקופסא עטופת הסרט הכחול שהייתה מונחת על כפות ידיו של מאט.
היא לקחה אותה והושיטה אותה לעבר פניה ובזהירות פתחה את הקופסא והושיטה את ידה כדי להוציא את מה שהיה חבוי בקופסא.
היא הוציאה מהקופסא שרשרת מוזהבת שהתליון שלה היה לב הפוך אם זנב מוזהב וקריסטלים שחורים תלויים בסופו
(תמונה של השרשרת):
אנג'לין הייתה בשוק היא כ"כ אהבה את השרשרת הזאת היא חייכה משמחה הקהלה ירדה על מאט כשהבין שהיא אוהבת את זה.
"מאט זה מקסים אין לי מילים לתאר כמה אני מעריכה את זה,זה באמת ממש מקסים!" אמרה אנג'לין למאט בחיוך כובש
ושימחה מנצנצת(יש משפט כזה שימחה מנצנצת).
"את לא חייבת להגיד כלום לכל זה יש מטרה בבקשה בואי איתי לבחוץ ואני יסביר לך למה זה היה" אמר מאט בביטחוןן והסתכל על אנג'לין מחכה להחלטה שלה.
אנג'לין מעט התלבטה ואז הסתכלה על אלכס שעמדה כמה מטרים מאחוריה , אלכס העלתה חיוך וסימנה לה אם הראש שתלך איתו
מבלי שמאט יתפוס אותה עוזרת לאנג'לין.
אנג'לין פתחה את הדלת היא ומאט יצאו.
הם התיישבו על הספסל הישן שעמד בצד הנגדי של ביתה של אנג'לין.
"כן מאט מה רצית להגיד לי?" שאלה אנג'לין את מאט בחיוך .
מאט לקח מעט את הזמן ואז נשם נשימה ארוכה לקח יוזמה ואמר לאנג'לין הכל:"אנג'לין תשמעי לי מהפעם הראשונה שניפגשנו הייתה בי
תחושה שאת האחת בשבילי,אני התאהבתי בך
אני מרגיש שאת זאתי שאני יכול להמשיך איתה הלאה בדרכים אז מה שאני אומר בעצם זה: אנג'לין את רוצה להיות איתי ולהמשיך מכאן איתי?"
סיים מאט את המישפט ונהיה אדום והביט לתשובתה של אנג'לין.
אנג'לין הייתה מעט בשוק היא לקחה כמה שניות של התעשטות ואז לקחה גם כן היא נשימה ארוכה הסתכלה במאט בעניה החודרות ואמרה לו את תשובה :
"מאט אתה יודע,גם אני חושבת ככה
אני מסכימה להמשיך איתך מכאן אני מקווה שזה יהיה תקופה נהדרת בחיים של שתינו." אמרה אנג'לין בחיוך שסוף סוף אחד מהם קיבל
את האומץ להתוודות על אהבתם.
מאט הרים את פניו ופניו הפסיקו להאדים (להיות אדומים) והוא לאט לאט העלה חיוך על פניו והביט באנג'לין במבט כ"כ עמוק וחודר .
הוא הושיט את ידו ללחי של אנג'לין והחל לקרב אותה לפניו , שניהם החלו לעצום את עייניהם וניפגשו בנשיקה ארוכה,רכה,ומרגשת. (הוווו D:)
אחר כמה זמן מאט הרפה ראשון מהנשיקה (חוצפה הנקבה אמורה להיות ראשונה) ואז הוא הסתכל על אנג'לין והחיוך שלו ירד מפניו.
"אנג'לין כידוע אתן מחר באות להופעה שלנו בדטריוט,זאת ההופעה האחרונה שלנו באמריקה ומשם אנחנו יום למחורת
טסים לארץ אחרת אני ממש לא רוצה לא ליראות אותך המון זמן"
אמר מאט במבט עצוב והסתכל הישר לעינה של אנג'לין .
אנג'לין נהייתה גם היא עצובה היא לא רצתה לא ליראות את מאט המון חודשים היא התחילה לחשוב
איך לא תאבד אותו כ"כ מהר כי היא באמת אהבה אותו.
ואז נכנס לה רעיון לראש"מאט לויולה נתנו לעבוד עצלכם אז אולי גם לי יתנו לעבוד כמו שלה נתנו מה דעתך?" שאלה אנג'לין וניצוץ של תקווה היה בעיניה החומות.
מאט גם הוא קיבל מעט תקווה הוא קם מן הספסל הישן ולקח את אנג'לין בידה וניכנס לאוטו השחור שעמד לו אי שם והם החלו לינסוע לעבר המלון בו שהו חברי הלהקה.
הם נסעו כ 10 דקות והגיעו מאט מהר החנה את האוטו,וניכנס מהר למלון וניגש הישר לדלת חדרו של מנהל הלהקה .
הוא פתח את הדלת וניכנס ישר.
"כן מאט יש בעיה?" שאל המנהל את מאט בעודו שותה קפה וקורא עיתון
"יש סיכוי שאנג'לין ואלכס יבואו לעבוד פה כמו שנתת לויולה לעבוד פה?"
שאל מאט מהר את המנהל וציפה בקוצר רוח לתשובתו.
"מאט תראה אחיינית שלי רייס וחבר שלה באים לעבוד פה וויולה עובדת פה אני חושב ששלושה אנשים מספיקים בהחלט." אמר המנהל בגאווה ולגם מן הקפה.
"אבל...אבל..." גמגם מאט "לא נקודה מאט אין סיכוי ועכשיו לך" קטע המנהל את מאט ולגם שוב מכוס הקפה שלו.
" אתה יודע מה לא אכפת לי מה אתה אומר ומי אתה בחשיבות אם הן לא עובדות פה אני עוזב מפה נאחוי וזה התנאי שלי ואני יעמוד בו!"
העלה מאט את טון הדיבור שלון למנהל.
"מאטוי טאק אתה לא תציב לי תנאים אני המנהל שלך !" אמר המנהל בכעס למאט .
"מאטוי אתה לא תציב לי תנאים אני המנהל החש והשמן שלך" חיקה מאט את המנהל שלו בזלזול רב כיאלו היה ילד בן 4 שלא מרוצה.
"משהו לא בסדר איתך לך מפה עכשיו!" צעק המנהל על מאט שהמשיך לחקות אותו.
"טוב אני הולך מפה לתמיד אני פורש!" צעק מאט על המנהל יצא מהדלת וטרק אותה בכוח עד שנישמע קול טריקה שאחריו בא הד.
"מאטוי טאק!! " ניסה המנהל באופן נואש ליקרוא למאט אך הוא לא בא.
מאט ניכנס שוב לחדר של המנהל המנהל קם וצעק עליו " אתה יודע מה לא צריך אותך זהו אתה חופשי !"
"אה ככה? בסדר עכשיו לך חפש לך זמר אחר שיאהבו אותו כמו שהמעריצים וחברי הלהקה אוהבים אותי שיהיה לך דרך צלחה" אמר מאט במהירות
ועזב את החדר.
"אתה תשלם על זה מאטוי טאק!" צעק המנהל על מאט שיכל לישמוע אותו.
"אני חופשי לעשות מה שבא לי לא ככה?" ענה לו מאט חזרה.
מאט הלך מהר לעבר היציאה בכעס,ג'ייסון יצא מחדרו וראה שמשהו לא בסדר עצל מאט "אחי מה קרה לך?" שאל ג'ייסון את מאט שהמשיך ללכת מהר ובעצבנות.
"אני עוזב!" ענה לו מאט בכעס "מזה?! לעזעזל אחי למה?!" שאל ג'ייסון בקול מופתע "לך תשאל את המנהל המכוער שלך" ענה לו מאט
ויצא מן המלון לעבר אנג'לין שחיכתה לו בחוץ.
"מה לעזעזל?!" שאל גייסון את עצמו והלך לעבר המנהל.
הוא ניכנס לחדר שלו במהירות "תסביר לי מיד מה עשית למאט שהוא עוזב!" צעק ג'ייסון על המנהל וטרק את הדלת.
המנהל שלא רצה לריב אם עוד חבר להקה הסביר לג'ייסון כל מה שקרה אם מאט.
"אתה פאקינג לא מבין אע? זאת אהבת חייו הוא לא יוותר עליה!" אמר ג'ייסון למנהל בכעס
"ג'ייסון,אחיינית שלי חבר שלה חברה של מייק ועוד שתי אלו זה יותר מדי!" אמר המנהל בחוסר כוחות כבר.
"אוקי אז ככה הוא לא יוותר עליה או שאתה עומד בתנאי שלו ונמשיך להיות אותה להקה,או שאתה לא עומד בתנאי שלו ותפרד יפה שלום מבולט
כי אם הוא עוזב הלהקה מתפרקת.
מאט היה איתנו לפני שביכלל פגשתה אותנו והחתמתה אותנו על החוזה" אמר ג'ייסון בחוצפה ויצא מן החדר.
המנהל כבר היה מותש מכל זה הוא סיים את הקפה שלו ונישכב על המיטה בדילמה קשה.
מאט ניפגש אם אנג'לין בכניסה למלון "נו מאט?" שאלה אנג'לין את מאט בסקרנות "הוא לא מסכים " אמר מאט בעצב.
אנג'לין הייתה כ"כ עצובה "אל תדאגי אני פורש אני לא הולך להיות בלעדייך!" אמר מאט לאנג'לין אם חיוך קטן.
"מאט! אתה לא יכול בלעדייך הלהקה מתפרקת!" אמרה אנג'לין למאט בדאגה רבה.
"זה החל..." התחיל מאט משפט אך נקטע באמצע על ידי המנהל " מאטוי הן יכולות לבוא רק אל תעזוב"הוא אמר וניכנס חזרה למלון.
אנג'לין ומאט כ"כ שמחו והם התחבקו משמחה שהם לא נפרדים.
"טוב אני צריכה להודיע לאלכס ואנחנו אורזות ומחר כבר בהופעה נהיה מוכנות" אמרה אנג'לין למאט במהירות ונתנתה לו נשיקה מהירה על השפתיים.
ועלתה מהר על האוטובוס שהרגע בא לתחנה ליד המלון.
אחרי 15 דקות נסיעה באוטובוס היא ירדה בתחנה שליד ביתה וניכנסה מהר.
"אלכס בואי הנה!" צעקה אנג'לין לאלכס שירדה מהמדרגות והתיישבה ליד אנג'לין "מה?!" היא שאלה אותה
אנג'לין אמרה לה כל מה שקרה.
"ישש" שמחה אלכס והתחבקה אם אנג'לין ושתיהן קמו לארוז לכבוד מחר.
נישמעה לפתע דפיקה בדלת אלכס שהייתה קרובה יותר לדלת ניגשה ליפתוח אותה מהר.
היא פתחה אותה והייתה פתאום בשוק "דמיא...דמיאן?!" ...............
:) זהו קצת קצר אני יודעת סליחה :<
טוב זהו סיימנו פורים שמח לכולם :):):):):):):):):)
כרגיל 10 תגובות לא שלי יש פרק 10 :)
ואנחנו הולכים ומתקרבים לחלק האימה (יש הסבר ברשימה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Let The Tears To FALL-The Story