3 שנים, וזה מרגיש כמו חיים שלמים, 3 לאוקטובר, תמיד בימים האלה הראשונים יש רוח מהים שנכנס לי לחדר ופתאום קצת מכאיב לי בבטן, כי זו בדיוק הרוח שהייתה באוקטובר ההוא הראשון שלי איתך, שלימד אותי מה זה להתרגש, מה זה להרגיש, מה זה לאהוב, ככה גדול, ככה אמיתי.

הייתי בת 18 והיה נדמה לי שידעתי כבר מה זו אהבה, אבל אז אתה הגעת אחרי הרבה שנים ומשהו קרה, איך אפשר לגלות מישהו כלכך הרבה אחרי? והיית שם, אחר ממי שידעתי, ממי שהכרתי, פתאום העיניים הסתכלו אחרת, ומאז העיניים לא שבו להסתכל כבעבר.

אתה יודע, כאבתי יותר משאהבתי ב3 השנים האלה, ועדיין לא הייתי מוכנה לוותר על אף אחד מהרגעים של השנים האלה איתך. הייתי מוכנה לסבול את כל הכאב רק שלא יחסר לי ממך, ממה שנתת לי להרגיש, גרמת להרגיש, לימדת אותי על עצמי, הכרתי לי את עצמי, גרמת לי לראשונה לאהוב את עצמי ועל זה אוקיר לך כל חיי.

לפני חודש שאלת אותי מי הבן אדם שהכי השפיע עליי, אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר על זה, פשוט כי לא תבין כשאני אגיד שזה אתה, שעיצבת אותי, ריסקת אותי מכאב, מילאת לי את הלב ועשית אותי גם מאושרת כמו שלא ידעתי שאפשר קודם.

3 שנים וזה באמת היום כבר לא עוקץ לי בלב, לא מכאיב לי או שורט לי שום דבר, אני רק מחייכת כשאני נזכרת בזה, בפעם הראשונה בחוף, מרוגשת, תמימה, מפוחדת, לומדת איך זה מרגיש המגע והחיבוק והאהבה הזאת, הטעם הזה, השפתיים, הריח. בטוחה שהייתי מחבקת אותה, את הילדה הזאת בת ה18 שהייתי, לוחשת לה שהיא הולכת להיכנס לרכבת הרים הכי מסחררת שהייתה לה בחייה, שלא תפחד, שתעשה בדיוק מה שהיא מרגישה, שלא תשנה כלום, ככה, אמיתית, כמו שהיא, אימפולסיבית כשצריך, לא מוותרת, עקשנית ואוהבת, אוהבת, לא לשכוח לאהוב, ובעיקר הייתי לוחשת לה שזה הולך לכאוב לה עד העצם, ושלמרות זאת, אסור לה לעצור בדרך. 

איזה מזל שלא עצרתי אפילו לרגע אחד.

תודה אהבה יקרה לליבי שעשית לי את שלוש השנים האלה הכי כואבות ומאושרת שהיו לי, לימדת אותי מה זאת אהבה ללא גבול, ואת זה לומדים פעם אחת בחיים, או לעולם לא.