שונאת. שונאת את התחושה הזאת. לא רוצה עוד פעם.
בבקשה אלוהים, בבקשה לא עוד הפעם.
לא עוד פעם להכניס את הלב שלי ולהיפגע, לא שוב להיכנס לסיפור אסור מסובך שירסק אותי.
לא עוד פעם לפתח רגשות, לא שוב לחשוב, לא שוב לרצות, לא שוב, לא שוב ככה.
השפתיים שלך על השפתיים שלי הרגישו כמו טעם חדש שכלכך הייתי זקוקה לו, משהו חדש שהיה חייב להעביר לי את הטעם הקודם שהוא השאיר.
מוזר. מפחיד. כמה מפחיד שאני כבר פחות חושבת עליו כשאתה איתי...
אני מתחילה להרגיש אלייך אבל פוחדת ממך פחד מוות, יום אחד אתה כולך שלי, כולך איתי, יום אחר אתה נעלם, לא עונה. מה אני אמורה לחשוב?
אתה מדבר על להתמסד, על ילדים, על חיים מסודרים עם אישה אחת, אישה נשואה זה כותל שלך, אבל יבן...
אוף. מה אתה בורח מה? או שאתה פחדן, או שאתה שחקן, או שאתה... מה אתה לעזאזל. מה נכנסת לי בכלל לחיים. הלוואי שתצא מהם אם אתה לא רציני.
לא רוצה לאהוב שוב ככה, לא רוצה להיפגע, לא רוצה שתבלבל לי את השכל והלב, היה לי מזה מספיק ולקח לי שנים לצאת מזה, הלב שלי גם ככה סדוק שבור פצוע ועייף, אז עזוב אותי ממשחקים.
הלוואי שאני לא אתאהב אף פעם
הלוואי שלא ארגיש יותר
עד שיבוא גבר אחד, זה שאמור להיות האחרון שלי.
אין לי כוח.
אוף, יבן זונה
תתקשר כבר.