עשרות מליוני בעלי חיים נשחטים ונטבחים בסין בכל שנה,
לפרוותם יש ביקוש רב בעולם והסינים מספקים את הסחורה, מה שלא מיוצא אל
מחוץ לגבולות סין מגיע בדרך כלל אל הצלחת. העובדה הכואבת היא שבדרך עוברים
בעלי החיים ייסורים שלא יתוארו.
הם נלכדים ברחובות ומובלים בתוך כלובים קטנים, דחוסים
עשרות בתוך כלוב אחד, ללא יכולת תנועה. הכלובים הדחוסים מושלכים מתוך
משאיות אל הקרקע. כמו חפצים, נחבטים זה בזה בעלי החיים ובברזלי הכלובים.
אותם כלובים נארזים בהמשך בערמות האחד על השני. אז מתחיל הסיוט האמיתי, את
בעל החיים מוציא העובד מתוך הכלוב בברוטליות, קושר אותו על מנת שלא יתנגד
ומכה בו בראשו. החבטה נועדה רק להמם את החיה ובעצם להשאירה בחיים כשהיא לא
מסוגלת להתנגד לקראת השלב הבא. לעתים אם בעל החיים לא כל כך כבד מחזיק
אותו הפועל מרגליו האחוריות, מניף אותו אל האויר ומטיח את ראשו בקרקע,
לאחר שבעל החיים נכנע מתחיל שלב חדש ובלתי נתפס בסיוט המתמשך, באחוריה של
החיה מבצע הפועל חתך זעיר ואז בצורה יסודית מתחיל הוא לקלף מן החיה את
עורה, תהליך שנמשך כדקה בערך. העור מושל מן החיה בשלמותו, כל אותה עת דואג
הפועל להשאיר את החיה בחיים. הטענה היא שכאשר גופו של בעל החיים חם ודם
זורם בעורקיו קל יותר להפשיט מעליו את העור. אך כאן לא מסתיים הסיוט והשלב
האחרון בתהליך הבלתי מציאותי הזה הוא השלב בו מושלך בעל החיים אל ערמה ובה
שאר חבריו, כולם ללא עורם עליהם והם עדיין חיים. החיות ה"ערומות" שאינן
יכולות עוד לשאת את הסבל המתמשך נופחות את נשמתן בזו אחר זו. במקרים
אחרים, כשאין צורך בפרוותם של בעלי החיים והם נועדו רק למאכל, כמו חתולים
למשל, אזי מוכנסים מספר חתולים לתוך שק, השק מוכנס לתוך חבית עם מים
רותחים, וכך מבשלים את החתולים בעודם חיים.
כל התהליכים המתוארים כאן
הם בהחלט קשים לעיכול ולהבנה, אך אנו סבורים כי הנורמה הזאת אינה נובעת
מרשעות, אלא מבורות וחוסר מודעות לצרכי החיה. הם אינם חשים צורך כלשהו
להמית את בעלי החיים קודם לכן ואינם מודעים לסבל שבעל החיים עובר.
המחויבות שלנו במקרה זה היא להאיר את עיניהם. זו החובה המוסרית שלנו כלפי
בעלי החיים הללו.
אם נעצום את העיניים זה לא יעלם!
(נלקח מאתר הזה שגם העצומה נמצאת בו)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
