לגמור ממחשבה

17 סימנים כחולים ו43 עקיצות של יתוש סימן שאלעד היה פה לביקור. כמובן שחלקכם תוהים איך העקיצות יתוש באשמתו, אין לי שום כוונה גם להסביר לכם את זה, יש דברים שהם פשוט לא עניינכם [או שפשוט זו בכלל לא אשמתו ולא מצאתי דרך להאשים אותו]. ומי שהסימנים הכחולים נראים לו דבר מטריד אז הוא יכול להוריד דאגה מליבו, אנחנו לא בקטע של סאדו. אני סתם חוטפת סימן כחול מכל דבר קטן מה שמוכיח שאני נקבה ומפריח את טענותיו שאני גבר, אבל עדיין לא ברור בקשר לנטיותיו. למרות שרואים בברור שהוא נכנס לפאניקה כל פעם שנדמה לו שהאצבע שלי מתקרבת לתחת שלו [גם שהוא לבוש].

בסופשבוע תכננתי שיהיה לי ולאלעד מפנק ומהנה. בהתחלה הוא בהחלט הסתמן להיות כזה, הפיקניק שארגנתי שבאמת היה מעולה, אפילו בין כל התלונות שלו אלעד אמר שהוא נהנה. לקראת הערב הדברים התחילו להשתבש זה התחיל במה שהוא כתב [בפסקה האחרונה] זה המשיך בזה שבסוף את הפיצה לא קנינו כי היה כתוב בוואלה שהסרט שתכננו לראות באותו ערב מתחיל ב23:00 אז ויתרנו על הפיצה במטרה להגיע בזמן לסרט, בסופו של דבר שהגענו לשם גילנו שלא הייתה שום הצגה של הסרט שמתחילה ב23:00 אלא רק ב22:00. אז רק אחרי כל העיקוב הזה קיבלנו את הפיצה הנחשקת, לפחות היה טעים אבל החלטנו לשים סוף לערב הזה וחתכנו הביתה. אבל הלכנו במחשבה שמחר נקום והכל יהיה טוב. רק שזה לא ממש הלך אבל באמצע הסקס קיבלתי מחזור, למרות שבד"כ אני מקבלת את המחזור רק שלושה ימים מהלקיחה של הגלולה האחרונה בחפיסה, אז במקום להזדיין ניצחתי את אלעד ב"ארץ,עיר" לא שזה כזה נורא היה מאוד משעשע ואלעד גילה לי צמחים חדשים שקיימים כמו למשל "כיכר לחם". לפני באמצע ובסוף ה"ארץ, עיר" אלעד צייר לי ציורים שמתארים איך הוא יהרוג את הילדים שלנו בעתיד ואיך אני הולכת להתאבד בבקו"ם וכו' אבל באמת שהוא ניסה להביע את אהבתו אלי בציורים הללו. בסופו של דבר הגיע השעה שאלעד צריך לחזור בה הביתה, ביום שבת אין קווים פנימיים מה שאומר שצריך להקפיץ אותו לתחנה שממנה הוא יכול לקחת את האוטובוס לתל אביב. אבל אמא שלי לא הייתה בבית ואבא שלי החליט להתנהג כמו ילד בן 3 [גברים, נו] ולא הסכים להקפיץ אותנו לתחנה, ככה שהיינו צריכים לחכות שעה לאוטובוס שהיה אמור להסיע אותנו לשם. ועוד חצי שעה בערך עד לאוטובוס לתל אביב, והיה קר מאוד בחוץ. נו מילא, אומנם זה לא הסופשבוע הכי מעולה שהיה לי אבל בכל זאת נהניתי במיוחד לאור העובדה שאלעד קנה לי ספר במתנה.

חזרה קצרה בסדר הכרונולוגי של הזמן,יום חמישי- יום הורים. יש כאלו שחוששים מן היום הזה, אני תמיד תוהה שמגיע היום הזה מה יהיה הפעם במן חיוך ערמומי שכזה ובאמת גם הפעם היו דברים משונים כמו שקיבלתי 85 במקצוע שלא ממש הופעתי בו בשיעורים או ניגשתי למבחן או שנכשלתי במקצוע שאני כבר לא לומדת משנה שעברה. למרות שהציונים שלי לא היו 90+ ואפילו היה נכשל אמיתי היום הורים עבר ממש טוב וחוץ מהמורה לתנ"ך המורים אוהבים אותי, אני לא יודעת מה הסיבה אולי זה כי אני באמת משתדלת להגיע לשיעורים לשם שינוי אבל כנראה זה בא מהעובדה שמה שכתבתי פה היה אמיתי ובאמת התכוונתי לזה וגם אם לא הרבה השתנה אני חושבת שמשהו בגישה שלי כן השתנה וזו התחלה לפי דעתי.

 אני אסיים את הפוסט הזה בחיוך :]