hell ain't a bad place to be?

תקולל נפשי,
שעמדה דום לשמע צריחת האזעקה.
תקולל רוחי,
שהחלה מסתובבת מסתובבת, סביב עצמה, כשהפעמון צעק.
יקולל מוחי,
שהחל בפעילויות הגנה ובנה חומת לבנים סביב גופי בעוד שחלק גדול מחייליו עוד עמד בשדה הקרב.
יקוללו עיניי,
שפספסו את המציאות ונתנו לדמיון את ההכרה המלאה.
יקוללו שפתיי,
שברגע שהסירנה עבדה שעות נוספות, הן נסגרו ולרגע לא חשבו על קריאה לעזרה.
יקוללו אוזניי,
שבעת השמעת הצופר המותח החליטו להסגר מבפנים.

יבורך אפי,
שלמרות האזעקות, הצופרים והסירנות, מראות העצב והמלחמה וחוסר התקשורת וקריאה לעזרה, עמד לו באמצע המהומה, בדום.
לא ראה, לא שמע, לא הרגיש זאת ברטט השפתיים.
שכן הוא, האף, מסוגל רק להריח.
ולשיגעון אין ריח.