האורות ממול מסנווים, הנהג שיכור, והתזמון לא מתאים,
הוא ניסה להתחמק, להישאר בחיים,
הוא ראה אותה צוחקת, הם היו מאושרים,
הוא רצה להגיד לה שהוא אוהב אותה, שהיא לנצח תיהיה שלו,
הוא רצה להוציא את הפחד מעינייה להגיד לה להישאר איתו,
אבל הכל קרה כל כך מהר, האוטו מתהפך,
הם נושמים חזק עוצרים את הדמעות והפחד מתהלך,
ותוך שניות נפלה דממה והפחד נעלם,
הכל מלא עשן, עשן כל כך מושלם,
והדממה צורמת נקטעת ברעש של סירנות וצעקות מסביב,
והחושך והקור משכיחים שעכשיו אביב,
והוא פותח את העיניים לגלות שהיא כבר לא איתו,
והוא מנסה לצאת מהמקום הלא מוכר,להסיר מועקה מליבו,
ובין הדמעות הוא רואה את אמה מתקדמת לקראתו ,
הוא לא יכול לשאת זאת, היא בטח תחשוב שזאת אשמתו ,
הוא לוקח לה את היד, הוא לא מצליח להוציא מילה,
הוא מסתכל לה בעיניים, היא נראית כל כך שבורה,
אך פתאום היא מחייכת, היא רק באה להגיד,
"אנחנו יודעים שהיא אהבה אותך, הייתם צעירים,
אל תדאג, תעבור הלאה, תהנה מהחיים,
ואומנם היא אינה אבל היא תמיד תיהיה איתנו,
היא תמיד אהובה, היא תמיד הבת שלנו,
היא הצילה משפחה, עשתה אותם מאושרים,
היא נתנה לביתם הקטנה את מתנת החיים,
ואומנם זאת לא היא אבל ליבה נשאר פועם,
לך תקשיב אתה תראה, ליבה נשאר שלם".