אני אומר לעצמי תמיד.
זרוק את הלב,
כי הוא פשוט לא יעזור לך.
מכין לעצמי קבר
כדיי ליקבור את עצמי ואת האשפלה
של עצמי אז קדימה תחפור!.
קדימה!!!! צועק לעצמי,
מיסתגר בחדר שלי ומתחיל לבכות כמו תמיד
ביום רגיל שמח הו עצובה.
זה כבר לא משנה כי אני הילד הזה ,
כן הילד הזה שיושב בסוף המיסדרון,
בצד לבד מצייר ושומעה מוסיקה.
כן כזה ילד.
ועים אני שמח זה לפחות רק ל5 דקות,
כזה אני איין מה לעשות נימעס לי כבר כול הזמן
להישתנות בישביל עצמי, הוא בישביל אנשים אחרים.
נימעס לי אני כבר לא יכול. למה אני לא גומר כבר את זה
למה פשוט... יודעים מה שהיא כן שהיא הילדה הזות
תביאי לי חבל ארוך עמוד וכיסה זהוא זה כול מה שאני צריך.
לקחת את החבל, לקשור אותו סביב הצואר שלי. יטלה את החבל יעמוד על הכיסה
יפיל את הכיסה ו.... תוך חצי דקה אני כבר לא יהיה פו .
כמו שכולם אומרים "קל לדבר אבל קשה לעשות"
זה מעצבן שאני כול הזמן חולם על זה. היא עומדת מולי ו...
זהוא פשוט זהוא גומר את עצמי אבל מה?
בשתיי שניות אחרונות של חיי,היא פשוט עומדת וצוחקת לי בפנים
ואומרת "לא אכפת לי מימכה כבר".
אוליי זה באמת,והיא סתם עושה את עצמה שהכפת לה מימני.?! אני כבר ממש לא יודע
מה אני בידיוק אמור לעשות ??? מה!? תגידו לי מה אני אמור לעשות!?
אוליי כדיי לי לא לדבר איתה?לא לדבר עים אפאחד,פשוט לשבת במיסדרון לבד כמו תמיד.
אני לא יודע אני פשוט מישתגע מין החלום הזה!.
אוליי.... אני אמור לעשות את מה שאני עושה שם???
אני צריך לשבת על זה כמה ימים לבד
אז ביי לעת עתה
אדם_אדמוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
