פרו אנה! לעולמי עולמים

אוייייייייייייי כמה זמן לא הרגשתי ככה מאתמול בבוקר לא אכלתי כלום כאילו בבוקר אכלתי חצי לחמניה עם מעט סלט חומוס ועד עכשיו שקמתי הייתי בשירותים וזהו אני מרגישה כ"כ ריק שהבטן נדבקת  לגב הלוואי ואני אצליח לעמוד בזה כמו פעם ,

וזהו חוץ מיזה שהשלמתי כזה עם אבא שלי לא בדיוק השלמתי אבא אנחנו מדברים חצי כזה חחחח הכי קטע שסבתא שלי מתקשרת אתמול את רוצה שאני אבשל משהו ליל ט"ו בשבט אני כנראה יהיה אצלכם..

אמרתי לה אם אני ארצה משהו אני יעדכן אותך ובכלל עכשיו אני נזכרת שמה כאילו היום ט"ו בשבט??? אוף אני כ"כ אוהבת פירות יבשים איך אני יעמוד בפיתוי???

אני לא אצליח  אני יהרוס והפירות האלה מלאות קלוריות אוףףףףף אני לא יודעת מה אני אעשה עם זה.. יש למשהי עצה בשבילי???

זה כ"כ מכה פעם לא הייתי אוהבת עוגות עוגיות מתוקים בכלל לא הייתי סובלת את כל זה תאמינו או לא אבל באמת שככה היה זה היה שהייתי שוקלת 45 .

היום אני כ"כ אוהבת את השטויות האלה שזה מכה שלא כתובה..

בקיצור שיהיה לכלום טו בשבט דל בלי כל הקלוריות המחורבנות האלה...

אוהבת אתכןן!

אז ככה אני עדיין לא מדברת עם אבא שלי בגלל שיש לו אמא מכשפה שחושבת שהיא יכולה להטיף לי למה זה לא נקי למה את נותת לאחותך הקטנה ללכת עם זה למה זה לא פה וזה לא שם ווהוא לא כאן, כל ההגדרות האפשריות זאת היא .

אבא שלי לי מביא אותה פעם בחודש לשבתות והיא אוהבת לעשות אווירה עכורה לא יודעת זה לא בכוונה כזה זה פשוט ככה היא באה אלינו ואז ניהיה מתח בבית גם אם אבא שלי היה לפני כן בסדר גמור, אבא שלי ממתייחס רק אליה מנשק אותה ואת כולם אבל איפשהו אני כזה בצד תמיד מריגשה מקופחת..

לא יודעת לפעמים אני חושבת שהוא פשוט לא אוהב אותי מספיק הוא דואג לי כמה אני אוכלת ואם אכלתי ואםככה אבל אני מרגישה מאז שאמא שלי עזבה שזה 3 וחצי שנים עוד מעט שרוב היחס הולך לבנות האלה במקום לתת לי גם כמו שאמא שלי הייתה נותת לי היא הייתה דואגת לתת לכולם את היחס שמגיע להם אף פעם לא הייתה עושה אפליות כאילו היא היית היודעת שתמיד אני הייתי הקטנה שלה אחרי 16 שנה אחיות שלי באו היא לא שינתה את היחס היא התנהגה אליי בדיוק אותו הדבר הייתה תופסת אותי מנשקת אותי קוראת לי טולי וכו..

אני עכשיו מרגישה כ"כ זרה בבית הזה במיוחד עם האבא הזה כאן אני באמת שכבר מתה למצוא עבודה לחפש לי דירת חדר באיזור ופשוט להיות שם יהיה לי שקט שלווה רוגע אני אתפנה נפשית ורגשית לכל מה שחוסם אותי, אני יודעת שזה לא יהיה פייר לעזוב אותם אבל דייי אני חייבת לדאוג לעצמי אני כבר לא יכולה...

אני יודעת שיהיה לי את השקט שלי אני יוכל לעשות מה שאני רוצה אני לא אבשל וככה אני לא יאכל ואם אני יאכל אני יוכל להקיא חופשי אני רוצה רק את הדברים האלה . שאני יוכל להיות בבית ריק לשתות בו חופשי בקיצור להיות חופשייה בכל המובנים.

אני יודעת שהוא לא יקבל את זה אבל ככה אני רוצה המריבות האלה כל חודשיים שלא מדברים שבועיים בגלל השריטה שלו אני מחפשת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף את השקט שלי!!!

באמת שהדימוי העצמי שלי כ"כ ירוד אני כ"כ שונאת את עצמי ואת איך שאני נראה ואני מרגישה ריקה אין לי לאן להתקדם אין לי עבודה אני ממש מרגישה כמו בלתי נסבל שאני סובלת עצמי...

אז זהו היום אכלתי כמו כל יום שישי אבל בצינזור אני יודעת שזה הרבה בכל זאת:

מרק עם קובה אחד בלבד טיפה סלק וחתיכה קטנה של דלעת נגיד משהו כמו 250 קלוריות...

בערב יש את הדגים עם החלה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני כ"כ רוצה לשלוט בעצמי..

אני מקווה להצליח תחזיקו לי אצבעות באמת שאני חייבת להצליח.

מאחלת בהצלחה ושהשליטה העצמית א תעוב אותנו לעולם.

אוהבתתתת.

ועכשיו אני אספר למה רבתי עם אבא שלי ובגלל זה אני מצליחה לשלוט בעצמי ואני בקושי שאוכלת אתמול למשל אכלתי צלחת קטנה של פסטה כמה זה קלוריות זה אני מגזימה אולי 300 ומעבר לזה לא נס ולא כלום היום עדיין לא אכלתי וכבר שעה 1 בצהריים איזה כייף המחזור התחיל לי ויש לי כאבי תופת אבל בקושי דימום זה בגלל שאני לא אוכלת ק הכאב הזה הרג אותי לקחתי אדוויל לא כזה עוזר.

גם אם אני אעלה על המשקל זה לא יהיה כ"כ רלוונטי לעכשיו כי במחזור זה נראה  לי משהו כמו 2 קילו יותר וגם זה אני לא בטוחה למרות שעליתי ואניי 56 קילו ירדתי קילו אבל שוב זה ממש לא קנה מידה..

ועכשיו אני חייבת את עזרתכן שאני מתחילה עם צומות ישר רואים את זה עליי כי אם אני מרעביה את עצמי יום שלם או אכולת משהו קטן ישר אני נהיית חיוורת מה עושים עם התופעה הזאת דודות שלי יראו אותי ישר יבינו שהתחלי לא לאכול ואני לא רוצה שירגישו את זה אז מה אני עושה עם זה אולי נישמע מצחיק יש משהו שיכול להחזיר לי את הצבע לפנים???