לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


My own diet diary.

Avatarכינוי:  הזאתי שבדיאטה.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

הכל נהיה כל כך מלחיץ.


אני שוקלת 42.4 .



הכל נהיה כל כך מלחיץ. אתמול היו לי בולמוסים (נו למה אני לא מופתעת), ולפי מה שזכור לי, לא אכלתי שום דבר אדום.
אכלתי עוגיות ועוגות, תפוחים (ירוקים) ובלינצ'ס עם בשר. מה אדום בזה ?
האדום היה כל כך.. הוא היה נראה כמו דם. ולא הפסקתי, המשכתי והמשכתי להקיא. וכל קיא קטן שרף באותה נקודה,
שרף כל כך. הגעתי רחוק מידי, באמת שרחוק מידי. אני מרגישה כבר שהוושט שלי התנפחה ובקושי שעובר בה משהו.
כל דבר קטן כבר כואב לי להקיא, כל דבר קטן בקושי שעובר כבר בגרון. דברים שחשבתי שקלים להקאה כמו קורנפלקס כבר בקושי יוצא.
ניסיתי לראות את הגרון שלי במראה, אדום מסביב, אבל לא יותר מזה. אין שום שריטה או פתח קטן שגרם לבהלה של הדם.
זה לא שגם הקאתי גושים של דם, כמה טיפות בודדות. ואולי בעתיד הם יהפכו לגושים גדולים של דם ?
כשאני מקיאה, אני מרגישה את כל הבלוטות בגרון. מה היה שם קודם ומה התווסף לזה. 99% ממה שאני מרגישה לא היה שם.
כל מיני התנפחויות, בלוטות כאלה שלא היו שם בכלל.. איזה נזק עשיתי לעצמי. הכל התנפח, מוזר כזה, אני מרגישה שכאילו
אם אני אמשיך, הכל ימשיך להתנפח ובסופו של דבר בקושי שאצליח לנשום.
לא פעם ולא פעמיים כמעט ונחנקתי מהקיא של עצמי, שנתקע בגרון וסירב לצאת. ומשכתי עם האצבעות, והשתעלתי, וכאילו כל פעם
זה אמור להיות הסוף בשבילי, אבל אני ממשיכה עם זה כאילו זו רק אזהרה. וכאילו מחכה לראות שיקרה משהו באמת רציני.
הקצב לב שלי כבר נדפק לגמרי, במשך החודשים האלה, הלב שלי פתאום מתחיל לדפוק ממש ממש מהר וחזק ובקושי שאפשר לעמוד בזה,
זה מחליט לכאוב וכאלה דברים, בעיקר לפני שאני הולכת לישון. אימא מביאה לי טיפות כאלה שבולעים, ואני ממציאה לה שזה בגלל הכפיפות בטן.
אחרי כל הקאה אני יוצאת נפוחה בפנים ואדומה, העיניים שלי בקושי נפתחות וכאילו הכל כואב. אבל ההרגשה של הבטן, טהורה כזו, שכל הזוהמה
הוצאה מן הגוף שלי, ואני עכשיו נקייה וטהורה. אני כבר מקיאה אצל חברות בלי בעיה, שוטפת ומנקה את האסלה בשקט בשקט,
וכשהן שואלות אותי למה אני כל כך אדומה ונפוחה, אני ממציאה שזה בגלל שהתעטשתי. איזה תירוץ עלוב, אבל כל עוד מישהו מאמין לזה,
עוד יותר טוב. אני רוצה להיגמל מהקאות, עכשיו אני כן, אבל זה כאילו שאני לא יכולה.. אחרי כל ארוחה זה כבר הפך לריפלקס,
להמציא שאני צריכה להשתין ובמקום זה להקיא את הנשמה, כאילו אני כבר לא יכולה להפסיק עם זה. הגוף שלי כבר התרגל לזה.
וזה מה שמפחיד.. וכל כך מלחיץ.




נדבקתי לשיר הזה, אני כל כך אוהבת אותו.
Silverchair- Ana's song



6.5.09 יום רביעי :
בוקר - נס קפה [10]
ביה"ס - X
צהריים - בולמוס. פתיחת צום משעה 14:30. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
ערב - X
סה"כ =
ספורט = שעתיים ריקוד, 100 כפיפות בטן, 300 קפיצות בחבל [בינתיים 60].

גמרתי את הצום היום, יום חמישי 7.5.09 בשעה 15:50 !
אני כל כך גאה בעצמי, זה הצום הראשון שלי שבאמת שרדתי !!!
אז מה שאכלתי אחרי הצום - אגס, ואנחנו הולכים לאכול בג'פניקה בערב [רול סושי קליפורניה = 150-200].
נכתב על ידי הזאתי שבדיאטה. , 6/5/2009 07:28   בקטגוריות את חלשה, בולמוסים, דיאטה, דם, הקאה, יום חרא, מטומטמת, משקל, עלייה במשקל, פרה, פריקה, שונאת את עצמי, תפריט, צומות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



42,783

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להזאתי שבדיאטה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הזאתי שבדיאטה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)