אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
אין לי מה להגיד,בשום נושא, אין לי דיעה על שום נושא...
מרגישה ריקה..
הרגשות שלי נעים בין עצבים, לבין אדישות, לבין תסכול עמוק, לבין החשק העז לבכות בכל רגע נתון...כרגע אני לא מרגישה שייכת לעולם הזה בכלל..
כאילו אני לא באמת נמצאת פה וכותבת את זה, אלא מסתכלת מהצד על עצמי, בזמן שאני יושבת מול מסך מחשב..
אתמול הלכתי לקחת את התרופות שלי מבית המרקחת בקריה..
קיבלתי עצבים..
כולם דאפרים מחורבנים, יוצאים הביתה ב3 בצהריים עם חיוך על הפנים..
ומה אני? סוג של זונה שטוחנת שעות, ולא זוכרת מתי חייכתי פעם אחרונה..
אתמול פתאום זה נפל על אמא שלי, שמשהו לא בסדר עם הבת שלה..אחרי שהיא קראה את העלון של התרופה והתחילה לבכות..
היא אמרה לי שהיא מפחדת אז צעקתי עליה שאחרי שהיא התעלמה מזה במהלך כל השנים האלה אין לה זכות בכלל להגיד שהיא מפחדת, אני זאת שצריכה להרגיש מפוחדת..כי סופסוף אני עושה צעד בחיים שלי לקראת שיפור המצב שאני נמצאת בו כעת..
למרות שבמקום לשאוב מזה כוח, אני מרגישה כאילו אני מתנקזת לאט לאט..
לקחתי אתמול את הכדור הראשון, לפני השינה..
התעוררתי בשעה 3 בלילה, הייתה לי הרגשה מוזרה..
בבוקר כשקמתי , רעדתי..המון..
אני בטוחה שכל זה רק פסיכולוגי כי לוקח עד חודש עד שמרגישים את ההשפעה של התרופה הזאת...
אבל אני בטוחה שההרגשה שעשיתי משהו בשבילי, גרמה לי להרגיש מוזר..
באוטובוס היום התעצבנתי, הכל היה צפוף, והיה חסר לי אוויר...
דמיינתי סצינה שאני מתחילה לחתוך אנשים...זה היה מושך ביותר...
הייתי מתחילה מהנהג, שנהג כמו בהמה, והפריע לי להשלים שעות שינה באוטובוס...
היום בבוקר אחרי המסדר הקבנית התקשרה למפקד שלי ואמרה שהיא רוצה לראות אותי היום,
למקות שיש לי תור אליה רק ב16 לחודש...
עכשיו אחת לשבועיים אני צריכה לפרוק את כל הרגשות שלי בפני בנאדם שאני לא מכירה, ואפילו לא מחבבת..
ולא להרגיש כאילו התרוקנתי והשארתי את האבן הזאת במשרד שלה, אלא להרגיש כאילו נתנו לי עוד סלע לשאת על הכתפיים...
אמרתי לה שאני מרגישה כאילו כל יום אני מרגישה כאילו אני עוברת אונס מנטלי ע,י המפקדת, ההורים, החברים, כולם...
היא עיצבנה אותי...אמרה לי שאני מסוגלת לעבור את זה...אמרתי לה שאני קורסת ואני לא מסוגלת...היא אמרה לי שאני מסוגלת...
לרגע עברה מחשבה בראש איך אני שולפת קטאנה משום מקום וחותכת אותה לחתיכות פיצפוניות..
נמאס לי כשאומרים לי מה אני מסוגלת ומה אני לא..
יום מחורבן...
חם לי, אני חולה, ורבתי עם כל העולם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~Nyx~