קמתי בשתיים עשרה היום, לא הולכת לבצפר.
סבבה.
שמענו אזעקה, אבל מסתבר שזה היה סתם בדיקה.
אמא שלי עכשיו למטה מסדרת את המקלט שלנו, שואבת, מנקה, מוסיפה אוכל, מחפשת רדיו (למרות שהיא הסכימה איתי שלפטופ וטלוויזיה קטנה יהיה הפיתרון המושלם).
אתמול הייתה מסיבה ענקית, חזרתי באחת וחצי ונשארתי ערה עד שלוש.
בחיים לא נהנתי ככה, למרות שהייתה לי שיחה נוראית עם אמא שלי.
כעסה עליי מוות, אפשר לחשוב!
החדר שלי מסודר כבר יומיים ברצף באותו הסידור:
מיטה מסודרת בקפידה ובה שתי כריות חמודות, קושקוש (הבובה הגדולה שלי) ופודינג לאמ (כבשה קטנה שלי).
השולחן עדיין מסודר, יש מספיק מקום ומרחב לעבוד ולישון עליו XD
אפשר לראות את הרצפה!
עכשיו נשאר רק לעבור על הארון.
(:
אני מקווה שהפעם הבלוג הזה ישאר יותר אנונימי ממה שהוא היה. כי זה כבר ממש מציק שמגלים כל בלוג שלי.
מה, אין לי חיים פרטיים?
אז עדיין תקועה באותו החלום, מחכה שמישהו יבוא וינפץ את החיים הורודים בהם אני שקועה.
והנה לפני כמה זמן זה הגיע, הוא הגיע, מפוצץ את הבועה הקטנה מקטיפה נעימה וורדרדה.
הנה יוצאים אל העולם האמיתי,
בלי שום צמר גפן מתוק שיגן עלייך מהמרירות השוררת בארץ.
יום נהדר,
ימים נפלאים,
חיים.
למידה.
ומוות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
