האקרים מזדיינים פרצו לי לבלוג ומחקו לי פרקים ימח שמם הלוואי שביל קאוליץ ידרוס אותם עם קוריקינט!
כ"כ העצבנתי!!!!
בכל מקרה היום זה פרק 40 וקוראי לו "הבגידה באמת" אפשר לנחש על מה זה?
הפרק הזה לא תבינו אבל פרק הבא כן
קריאה מהנה!
:
לאחר המסיבה הם חזרו לבי"הס ומצאו דרך להתגנב מבלי שהשומרים יראו אותם
*מעיין ועדי דיברו בחדר על הבחור שעדי מצאה ומעיין גילתה שזהו אדם שמנצל בנות ואז זורק אותן-היא ניסתה להסביר זאת לעדי אבל היא מצדה לא הקשיבה לה
==הבגידה באמת==
"אני לא מאמינה שאחרי כל מה שעשיתי בשבילה היא לא מוכנה לדבר איתי" מעיניה של מעיין זלגו דמעות
"די,די אל תבכי" חיבקה אותה ענבל "את רצית לטובתה"
"את המסיבה ערכתי בשבילה,תמיד הגנתי עליה היא החברה הכי טובה שלי,ענבל,קשה לי לקבל שהיא לא מאמינה לי,הרי קווין הוא נבל,הוא פוגע בבנות,הלוואי והייתי יכולה לעשות משהו לפני שהוא יפגע בה"
"אולי תתקשרי אליו ותגידי לו שיעזוב אותה במנוחה?" הציעה ענבל
"ענבל,איפה את חיה בכלל?נראה לך שהנצלן הזה יעזוב אותה רק בגלל שאני מבקשת ממנו?"
"יכול להיות,אם תדברי ללב שלו"
"אויש ענבל תפסיקי עם השטויות שלך,העולם לא כמוך,את כזאתי תמימה שזה משגע אותי!את יודעת איזה עולם חרא יש בחוץ?לא!אז כנראה שאת צריכה להפתח לעולם,לצאת מהבועה שלך ולהפסיק להיות תמימה כזאת!" צעקה
ענבל נבהלה מהצעקות והלכה להתיישב על מיטתה
"סליחה ענבל,לא התכוונתי לפגוע בך" מעיין נמלאה חרטה
"זה בסדר,אני מבינה אותך,את פשוט עצבנית על עדי"
"את רואה?את תמיד סלחנית וותרנית,מתי תפסיקי כבר להיות ילדה טובה?מתי תתחילי למרוד?"
"מעיין,זה האופי שלי,ואופי מאוד קשה לשנות וחוץ מזה מה רע בלהיות סלחנית וותרנית?"
"הבעיה היא שאנשים יכולים לדרוך עלייך ככה!אני אומרת לך הכל מאהבה" נאנחה
"כן אני יודעת" הסתכלה עליה בעצב
"בכל מקרה,חבל שאתמול לא יכלת לבוא למסיבה,זה די מעצבן שא לא ישנה איתנו ואת מגיעה רק בבוקר,אני ממש מתגעגעת אלייך" אמרה מעיין
"כן חבל באמת שלא יכולתי להגיע,וזה באמת די מעצבן שאני כבר לא ישנה פה,אבל מה לעשות שאמא שלי עובדת במקום רחוק ואין מי שישמור על אחותי הקטנה?!"
"את רואה שאת נותנת לאמא שלך לנצל את התמימות שלך?בית ספר הוא בית ספר ולא משנה אם זה פנימייה או בי"ס רגיל את צריכה ללכת לפי החוקים ואם זה פנימייה אז כמובן שאת צריכה להשאר לישון כאן"
"אני לא יודעת,יכול להיות שאת צודקת"
"אין כזה דבר 'יכול להיות' אני תמיד צודקת לא משנה מה"
"כדאי שאני אדבר עם עדי" הציעה ענבל
"כדאי מאוד" הוסיפה מעיין
"עדי,איך היה אתמול?" ענבל הראתה התעניינות
"היה מעולה!פגשתי שם בחור מקסים!הוא הזמין אותי לצאת איתו מחר"
"אני ממש שמחה בשבילך! ואיך הבחור,מה האופי שלו?" שאלה
"הוא רומנטי,וכיף להיות בחברתו,הוא יפה גם מבחוץ וגם מבפנים" אמרה בפרצוף מאוהב
"מאיפה את יודעת את כל זה?בסה"כ רקדתם ביחד,את צריכה להכיר אותו לעומק לפני שאת שופטת אותו"
"מה?מעיין סיפרה לך?תעשי לי טובה ענבל אל תתחילי עם זה גם את" אמרה בזלזול
"אבל מעיין אמרה לטובתך בלבד!היא הרי מכירה אותו יותר זמן מאשר את,בבקשה תקשיבי לה!" התחננה אליה
"ענבל,תפסיקי עם הזיבולי מוח שלך!אתמול מספיק סבלתי כשהלכתי לישון בחדר של ים וליאור ושמעתי את כל החפירות שלהן,כדי לא לשמוע את של מעיין,אז בבקשה אל תתחילי עם זה"
"אבל..."
המורה נכנסה לכיתה
"המורה אני יכולה לעבור מקום?אני רוצה להקשיב טוב יותר מקרוב" עדי אמרה למורה
"אין בעיה,בואי התיישבי כאן" הצביעה לעבר הכסא בשורה הראשונה
עדי העדיפה לשמוע כל השיעור את הדיבורים המעצבנים של המורה מאשר להטפות של מעיין וענבל,זה כ"כ עיצבן אותה שהן לא מבינות אותה,אולי הוא השתנה? בני אדם משתנים בשביל האהובים שלהם,היא החליטה שיהיה מה שיהיה היא יוצאת עם קווין ומתעלמת מהאזהרות הטיפשיות האלה,היא לא צריכה אותם,את אלה שקוראות לעצמן "חברות" היא למדה להסתדר מספיק טוב לבד בשנות חייה
וכך היום חלף לו,הערב מיהר להגיע
צלצול של הודעה נשמע,מעיין הוציאה מכיסה את הפלאפון שלה "הודעה חדשה מאת אבי" היה רשום על צג הפלאפון "מה הוא רוצה הפעם?" חשבה
"ב-20:00 בחדר כביסה,יש לי הודעה חשובה נוכחות חובה!!!"
"ממש ממש אין לי כוח לחזרות עכשיו" חשבה לעצמה
מעיין התיישבה על מיטתה,החדר היה ריק,ברקע לא נשמעו קולות צחוק,עדי חסרה לה ובכלל כבר ענבל אחרי הלימודים עוזבת את הבי"ס וחוזרת הביתה,מה היא תעשה לבדה?
מעיין נשארה היא והמחשבות שלה ותו לא
"אשלי,אשלי" מעיין דפקה על דלת חדרה של אשלי
"מה?" פתחה את הדלת נוגה "אשלי שואלת מה את רוצה ממנה?"
"אני צריכה לדבר איתה" אמרה באדישות
"אשלי לא יכולה כרגע,בגלל הטיפוס על הגדר אתמול הלק שלה נהרס אז עכשיו היא שמה חדש"
"מה?עכשיו?נו נוגה אל תעצבני אותי"!
"תגידי לה שתכנס" הורתה לה אשלי
"כנסי" אמרה נוגה בחריקת שיניים "אני כ"כ שונאת אותך" אמרה בשקט
"גם אני,זה בסדר זה הדדי" חייכה אליה
מעיין נגעלה להכנס לחדר,הוא היה פאקצי מדי בשבילה המראה הזה של ורוד ממש הגעיל אותה
"אשלי,יש לנו עכשיו חזרה וממש אין לנו כוח לחכות לך,אז באתי למשוך אותך מהאוזניים"
"לא!לא האוזניים" חסמה את אוזניה עם ידיה
"תרגעי אשלי זה רק ביטוי" אמרה באדישות
"בכל מקרה אני לא יכולה לבוא,שמתי לק ואם אני אבוא לשם כנראה שאגע במשהו ואז הלק יהרס" העיפה מבט על ציפורניה "נכון שהן כאלה מושלמות?!" שאלה
"כן,כן עכשיו בואי" משכה את ידה בחוזקה
"לאאאא!הלק נהרס בגללך!"
"תתקני אותו אח"כ"
"אבל איך תום יראה אותי עם לק מרוח?"
"ביג דיל,תאמיני לי בנים לא מסתכלים על הדברים האלה בכלל" גילגלה את עיניה
"אוקיי,אז מה ההודעה החשובה שרצית להודיע לנו?" התפרצה מעיין לחדר בעודה סוחבת את אשלי
"עכשיו כשכולם פה אפשר להגיע להודעה המשמחת..טאדם טאדם" אמר אבי
"אבי נו,אין לי מצב רוח עכשיו פשוט תגיד את מה שרצית להגיד"
"אוקיי,אז ארגנתי לנו הופעה ביום ראשון הזה"
"איזה כיף!" קפצה אשלי במקומה
"מה יש מעיין?את לא שמחה?" שאל אותה אבי
"כן,אני שמחה"
"אז למה יש לך פרצוף נורא עצוב?"
"כי החברה הכי טובה שלי לא מאמינה לי ולא מדברת איתי,היא עזבה את החדר ואני נשארתי לבד
החדר שומם לגמרי,אין עם מי לדבר,אין עם מי לצחוק והכל בגלל בחור מטופש!" אמרה ברוגז
"אני יכול לישון איתך"! הציע אבי
"לא תודה,זה רק מה שחסר לי"!
"חחח מה לא טוב לך איתי?"
"אחרי מה שהיה בבית שלי,קשה לי להיות איתך ביחד במקום סגור"
"אז מה התוכנית?" שאל תום
"עכשיו עושים חזרה על השיר 'יש לי פחד' וביום ראשון מפציצים הופעה" אמר אבי
"כבר נמאס לעשות חזרות על אותו השיר,זה כבר מעצבן" אמרה מעיין
"אבל זה השיר היחיד שיש לנו" השיב אבי
"אז צריך להתחיל לכתוב שירים חדשים"
"אתם יודעים מה?" שאלה אשלי "עכשיו אני ותום נכתוב דואט חדש-הוא הבטיח לי"
"אוקיי,אז אנחנו הולכים,תודיעו לנו כשזה יהיה מוכן-כולל הלחן" אמר אבי ויצא מהחדר
"טוב תום,תכין דף ועט והמון מצב רוח" אמרה אשלי
הם החלו לכתוב מילים ובמהרה השיר הושלם וכן גם המנגינה שלו
סוף השבוע עבר מהר,יום ראשון מיהר להקדים ובשעות הערב מעיין התכוננה ליציאה-להופעה שלהם,היא לבשה מכנס שחור צמוד וחולמה עם מחשוף קטן,היא שמה שחור בעיניים כדי שיבליט את עיניה היפות,היא באה לצאת מהחדר לכוון הכניסה אך היא שמעה קולות בכי,היא התהלכה לכוון הקולות,ככל שהיא התקדמה כך הבכי התגבר
"עדי????"
תגובות! תגובות! תגובות!
ספוילרים למנוים בלבד!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר